2 נוב׳ 2018

הטלת גורל במשנת הרמב"ם

3 תגובות

במקרים שלאדם אין אפשרות רציונלית להכריע, למשל אם שתי האפשרויות שקולות, או למשל שאין ביכולתו למצוא הכרעה נכונה, או אין לו אפשרות להשיג מומחים בתחום שבו הוא מסופק, האם מותר לדעת הרמב"ם להטיל גורל עם פתקים שבהם שתי האפשרויות ולבקש מהשם שישלח דרך הגורל את התשובה הנכונה?

 

לדוגמה:

האם ללכת למקום א' או ב'.

פתק 1: אפשרות א פתק 2: אפשרות ב.

 

מבקש מהשם שיסייע לו בקבלת החלטה ומרים פתק אחד.

 

מה דעת הרמב"ם על דבר מעין זה?

נראה לי שהדבר אסור, שהרי רבנו פוסק בהלכות עבודה-זרה (יא, ד):

 

"אין מנחשין כגויים [...]. וכן המשים לעצמו סימנים, אם יארע לי דבר כך וכך [=אם תצא לי האפשרות הראשונה או השנייה] אעשה כך וכך, ואם לא יארע לי לא אעשה, כאליעזר עבד אברהם, וכל כיוצא בדברים האלו הכל אסור".

 

וברור שאסור לאדם לצפות שה' יסייע לו בעניין זה, כי אין הקב"ה מסייע בידי עוברי עבירה.

 

זאת ועוד, יש כאן עניין מאד לא חינוכי שהאדם משליך את יהבו על המקרה, ובמקום להתפלל לה' שיחון אותו דעת לבחור את הבחירה הנכונה, הוא פונה למקריות ותולה בה את הצלחתו. אלא לעולם על האדם להפעיל את שכלו, ולעולם אל לו לאדם לזנוח את שכלו ולהשאיר דברים לגורלות.

 

אמנם, כאשר מדובר בחלוקה ניתן לעשות כן, שהרי ארץ ישראל חולקה לשבטים בגורל.

מה החילוק בין חלוקה שמותר לעשות בה כך לבין מקום שיש בו דעה שקולה? (אין כאן השלכה על המקרה, אלא מתפללים לה' שדרך הגורל הזה נהיה בדרך הנכונה.). וזה אפילו קל יותר מפסוק לי פסוקך. לא כך?)

א) "פסוק לי פסוקך" לא קובע לגבי פעולה עתידית, וכל הקפידה היא על נקיטת פעולה עתידית לפי הניחוש.

 

ב) בחלוקה לא מדובר בנקיטת פעולה עתידית או אי נקיטתה, אלא בחלוקה של רכוש לדוגמה, שממילא כל חלק וחלק יחולק בדרך כזו או אחרת. ולעתים עושים כן כדי למנוע מריבות.

 

ג) מה שעשה אליעזר שהתפלל לה' שיסייע לו שדרך הגורל תהיה הנכונה, הוא בגדר ניחוש, זאת אומר הרמב"ם במפורש, ודרך זו מותרת אך ורק לבן נוח, ולא לעם ישראל, שלא ראוי שעם חכם ונבון יימשך אחר דרכים כאלה, ויקבע את דרכיו ופעולותיו העתידיות לפי הגורלות והניחושים.

 

ד) ושוב אני מדגיש, הסיבה שהקדוש-ברוך-הוא מרחיק אותנו מדרך זו מפני שאנחנו מפנים עורף לשכלנו, ומניחים את גורלנו ליד המקרה ודרכי הגויים המנחשים, ואת זאת אין לעשות, אלא הקב"ה נתן לנו דעת והיא הקשר בינינו לבינו, ולעולם כל מעשינו ופעולותינו צריכים להיות במחשבה תחילה, ולא בנויים על ניחושים וגורלות.

 

ה) התפילה לה' איננה מועילה והיא אף בגדר עבירה, כביכול האדם שעושה את הגורלות משתף את ה' בהבל.

Newest Posts
  • לאחרונה שאלתי את השאלה הבאה על ידי חבר - אני כותב את השאלה הכי טוב שאני זוכר אותה: "אני יוצא כרגע עם אישה שיש לה דעות מונוטאיסטיות טהורות מאוד - נקייה מכל קבלה ומיסטיקה וכו'. יצאתי עם נשים כבר כמה שנים וזו הפעם הראשונה שפגשתי אישה שיש לה רעיונות מונוטאיסטיים נקיים כמו שלי, ותואמת אותי גם בכל כך הרבה תחומים אחרים - היהדות שלנו ויעדי החיים והאישיות שלנו נראים מאוד תואמים. אבל היא לא מתלבשת בצורה צנועה, והיא התעקשה שהיא לא מוכנה להתפשר על בגדיה ושיערה. מצד שני יצאתי עם נשים שמתלבשות בצניעות רבה, אך היהדות שלהן מלאה בקבלה ומיסטיקה וכו '. מה עלי לעשות מעתה? מצד אחד ברור שאני רוצה להתחתן עם אישה שיש לה דעות מונוטאיסטיות נכונות, אבל אני חושש שאם היא נוחה להתלבש סביב גברים אחרים בבגדים לא צנועים - והיא נוחה בכך לפרסם את גופה לגברים אחרים מלבד בעלה, אז יש סיכוי גבוה יותר שהיא תהיה לא נאמנת לי בעתיד. וגם אם היא תמיד נאמנה, זה ממש מפריע לי שנוח לה שגברים אחרים מסתכלים עליה ככה, ושהיא אכן רוצה שגברים אחרים יסתכלו עליה ככה. מה עלי לעשות? האם עלי לחזור לצאת עם הנשים הצנועות יותר שיש להן אמונות אליליות, אך צנועות בהרבה - ככל שהן אינן מפרסמות את גופן באופן פומבי לגברים שאינם בעליהן, ויש פחות סיכוי שנשים מסוג זה יהיו לא נאמנות בעתיד, ובנוסף אני לא אצטרך לחיות עם הסערה המתמדת הזו שאשתי שמחה שגברים אחרים יסתכלו עליה בתאווה; האם אני חוזר לצאת עם נשים כאלה, או שאני צריך להמשיך לצאת עם האישה הנוכחית הזו אם כי יש לי שני החששות העצומים האלה כלפיה, שאין לי עם הנשים הצנועות? אם לאחר כל המאמצים היא אכן מסרבת להסכים להתלבש בצניעות ולכסות את שיערה, מה עלי לעשות? ואם היא מוכנה להתלבש בצניעות ולכסות את שערה, אך לא מכיוון שהיא מאמינה בצניעות נשית אלא רק מכיוון שהיא עושה את זה בשבילי, האם אני עדיין צריך לדאוג שהפנימיות החילונית שלה - אפילו כשהיא צנועה מבחינה חיצונית - פירושה שאני צריך לדאוג יותר מהאפשרות לחוסר האמינות שלה בעתיד, מאשר הייתי צריך לדאוג אם אחזור לצאת עם סוג הנשים הקבליות המיסטיות הצנועות הרגילות שיצאתי בהן עד עכשיו? מה הרמב"ם היה אומר לי לעשות אם הייתי שואל אותו את כל השאלות האלה?"
  • בראשׁית יט' כו: וַתַּבֵּ֥ט אִשְׁתּ֖וֹ מֵאַחֲרָ֑יו וַתְּהִ֖י נְצִ֥יב מֶֽלַח רלבג - ביאור המילות: "ותהי נציב מלח – רוצה לומר, שארץ סדום ועמורה היתה כמו נציב גדול ממלח , כי מחוזק השרפה התחדש שם מלח, כאומרו: ׳גפרית וָמלח שׂרֵפה כל ארצהּ׳ ( דברים כט, כב ). וראוי שתדע כי מהארץ הנשרפת יתחדש המלח, כמו שהתבאר בספר האותות. ולא זכר מה שקרה לאשתו בהביטהּ מאחריו, להִשָּׁעֲנוֹ על מה שזכר המלאך (יז) שיקרה לו אם יביט אחריו. ועוד, שכבר זכר אחר זה (ל) שכבר עלה לוט מצוער וישב בהר הוא ושתי בנותיו, וזה ראיה שכבר מתה אשתו." 1) מבחינה לשונית, הפרשנות של רלב"ג כאן נראית לגיטימית לחלוטין. 2) בנוסף, זה גם מעניק להסיפור הבנה טבעית יותר. 3) האם הרמב"ם יסכים לפרשנותו של רלב"ג כאן?
  • נשאלתי שאלה זו היום: "מדוע אברהם התחנן באלוהים להציל את צדיקי הסדום ממוות, אך הוא לא עשה זאת כאשר אלוהים ציווה עליו להקריב את בנו?"
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה.

ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי מרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה: "שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!