אוק׳ 8

הרמב"ם לעומת הגר"א על ​​בריאות הגוף

1 תגובות

נערך לאחרונה: אוק׳ 8

 

1) תילים לב' ו: עַל־זֹ֡את יִתְפַּלֵּ֬ל כָּל־חָסִ֨יד׀ אֵלֶיךָ֮ לְעֵ֪ת מְ֫צֹ֥א רַ֗ק לְ֭שֵׁטֶף מַ֣יִם רַבִּ֑ים אֵ֝לָ֗יו לֹ֣א יַגִּֽיעוּ

 

התלמוד בבלי בברכות דף ח' עמ' א מנסה לברר איזה נושא ראוי לתשומת לב מיוחדת בתפילתו של חסיד:

 

לעת מצא אמר ר' חנינא לעת מצא זו אשה... ר' נתן אומר לעת מצא זו תורה... מר זוטרא אמר לעת מצא זה בית הכסא. אמרי במערבא הא דמר זוטרא עדיפא מכלהו

 

2) על הפסוק במשלי ד' יג' הַחֲזֵ֣ק בַּמּוּסָ֣ר אַל־תֶּ֑רֶף נִ֝צְּרֶ֗הָ כִּי־הִ֥יא חַיֶּֽיךָ כותב הגר"א:

 

כי מה שהאדם חי הוא כדי לשבור המדה שלא שבר עד הנה, לכן צריך תמיד להתחזק, ואם לא יתחזק למה לו חיים 3) באופן דומה, שמעתי שהגר"א בספר 'אבן שלמה' טוען שבגמרא לעיל מר זוטרה מדבר בצורה מטפורית, ושמר זוטרה באמת אומר לנו שכמו שבית הכסא זה המקום בו אדם מפטר את כל החומרים הרעילים בגופו שעלולים לפגוע בו אם ישארו בתוכו, כך גם החסיד יתפלל לאלוהים שיעזור לו להיפטר מהמידות הרעות (מתכונות האופי הרעילות) שיש לו בתוכו, הפוגעות בו כל עוד הוא לא מפטר אותן, שהרי אחרי הכל "מה שהאדם חי הוא כדי לשבור המדה שלא שבר עד הנה, לכן צריך תמיד להתחזק, ואם לא יתחזק למה לו חיים"

 

4) האם זו קריאה מוצדקת של דברי מר זוטרה, או שעדיף לטעון שמר זוטרה התכוון לדבריו פשוטו כמשמעו, ומכיוון שבזמן ובמקום בו התגורר רוב השירותים היו מחוץ לעיר, ומכיוון שבריאות גופנית מצוינת חשובה מאוד, לכן מר זוטרה הבין שהפסוק מלמד אותנו שהחסיד יתפלל לאלוהים שאלוהים יעזור לו להיות תמיד בסמיכות לבית הכסא?

 

והנה דברי הרמב"ם בעניין חיוני זה:

 

הל' דעות פרק א' הלכה א: הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדין את הגוף ולהנהיג עצמו בדברים המברין והמחלימים ואלו הן: לעולם לא יאכל אדם אלא כשהוא רעב ולא ישתה אלא כשהוא צמא ואל ישהא נקביו אפילו רגע אחד אלא כל זמן שצריך להשתין או להסך את רגליו יעמוד מיד

 

שם הלכה טו: וכל מי שהוא יושב לבטח ואינו מתעמל או מי שמשהא נקביו או מי שמעיו קשין אפילו אכל מאכלות טובים ושמר עצמו על פי הרפואה כל ימיו יהיו מכאובים וכחו תשש

 

5) אולי הגר"א חשב שכאשר הפסוק הזה נקרא בהקשר של כל פרק לב' בתהילים אז לא הגיוני לקרוא את הפסוק כמתייחס לצרכים גופניים

 

6) לסיכום, האם מר זוטרה התכוון לדבריו פשוטו כמשמעו, או בצורה מטפורית כפי שהגר"א מבין אותם, או שניהם?

 

 

 

 

נראה לי שרב זוטרא התכוון לכך שהיציאות יהיו בקלות, כי מחלות המעיים והיציאות הקשות הן מהייסורים הקשים ביותר שעלולים לבוא על האדם.

 

לימודו של ההוזה מווילנא רחוק מאד לפי דעתי מכוונתו של מר זוטרא אך אין מקשין על הדרשן.

 

זאת ועוד, לגבי ההוא מווילנא, נראה מדבריו כי מטרת תיקון המידות היא מטרה בפני עצמה, אך זו שגיאה גדולה, כי לדעת רבנו מטרת תיקון המידות והכשרתן היא לידע את ה' יתעלה. אך העגלון מווילנא לא ידע ולא יבין מהי ידיעת השם וראה בפילוסופיה כפירה, ובחשכת ההזיות והשדים התהלך.

Newest Posts
  • היכן הרמב"ם כתב דבר בסגנון שאין לקבל את מה שלא מתקבל על השכל. אני זוכר שרבי שמואל בן חפני גאון כתב דברים בסגנון, אבל אם אני לא טועה אף הרמב"ם כתב דברים דומים.
  • "וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם " (בראשית ג, כב) החשש לכאורה לא מובן, מפני שאם הקב"ה היה רוצה, אדם יכל לאכול מהעץ הזה כמה שהוא רוצה ולמרות זאת לא לחיות לעולם. כמו כן מה הסבר הפסוק הבא: וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים (בראשית ג, כד)
  • האם לפי הרמב"ם אסור להסתכל בירח, בקשת, בברכת כהנים, או אדם בברית של עצמו? על ההסתכלות בקשת נאמר בחגיגה טז ע"א: "כל שלא חס על כבוד קונו רתוי לו שלא בא לעולם מאי היא רבי אבא אמר זה המסתכל בקשת רב יוסף אמר זה העובר עבירה בסתר מסתכל בקשת דכתיב כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד ה '" לאיסור ההסתכלות בירח אין אפילו רמז תלמודי, אלא נזכר בספר 'חרדים' בשם הספר שושן סודות... ר' ספר האדם על הירח (מ. כשר) עמ' 16. לגבי האיסור של שתי אלה, מעבר לזה שהם לא נפסקו להלכה במשנה תורה, בהלכות יסודי התורה (פרק ב) משמע בדיוק להפך, שכדאי ורצוי להסתכל בירח או בקשת. סביר להניח שלדעת הרמב"ם הגמ' הנ"ל עוסקת ברמזים (וראו ג"כ פי' רבינו חננאל על אתר, שדעתו אינה ברורה לי כל כך בנושא "המסתכל בג' דברים עיניו כהות, בקשת... מפני שאלו כולן אתו להרהורי בכבוד השם "). האם יש איסור לאדם להסתכל בברית של עצמו? בקצרה, לא. " אסור להסתכל בברית קודש, בין שלו ובין של אחרים" ( זוהר ח"ב דף סו: וכן ח"ג דף פד) אדרבה, מהמקורות התלמודיים מוכח שלא מדובר בדבר איסור אלא בדבר חסידות, אך כרגיל ספר הזוהר עשה משמש ושיבש כהרגלו. ירושלמי מגילה א, יא: "ולמה נקרא שמו רבינו הקדוש שלא הביט במילתו מימיו" דוקא במקרה זה בשולחן ערוך אבן העזר כג, ז, היטיב לתאר את ההלכה בנושא: "חסידים הראשונים וגדולי החכמים התפאר אחד מהם שלא נסתכל במילה שלו, ומהם מי שהתפאר שלא התבונן מעולם בצורת אשתו מפני שלבו פונה מדברי הבאי לדברי האמת שהם אוחזות לבב הקדושים". ואם כבר עסקנו בנושא הזה, אז כדאי להזכיר שלדעת רבינו לנשוי מותר לאחוז בברית בשעה שנצרך לנקביו , וכל החילוק הנוסף בין העטרה לשאר האיבר מקורו בטור (אהע"ז שם): "כתב הרמב"ם ז"ל: אסור למי שאינו נשוי לשלוח יד במבושיו כדי שלא יבוא לידי הרהור, ואפילו מתחת טיבורו לא יכניס ידו כדי שלא יבוא לידי הרהור, ואם ישתין מים לא יאחוז באמה וישתין, ואם הוא נשוי מותר , ובין נשוי ובין שאינו נשוי לא יושיט ידו באמה כלל אלא בשעה שנצרך לנקביו. ואני כתבתי באורח חיים ( ס"ס ג' ) דאף נשוי אסור אם לא מהעטרה ולמטה לצד הארץ" . לגבי ברכת כהנים, כל האיסור היה בזמן בית המקדש כשהשתמשו בשם המפורש.
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה.

ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי מרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה: "שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!