ינו׳ 25

הרמב"ם על קורבנות

4 תגובות

הרמב"ם כותב שהקדוש ברוך הוא ציווה את עם ישראל להרקריב קורבנות בגלל שהיו רגילים לקרבנות במצרים לעבודה זרה.

השאלה שלי היא למה לקחת מנהג מעבודה זרה?

ינו׳ 26נערך: ינו׳ 26

לפי התורה, הקרבן הראשון (הבל / קין) דוקא לא היה לעבודה זרה אלא לקב"ה. מכיון שאני לא רואה את לשון הרמב"ם כרגע בנושא (אשמח אם תציין מקור לדבריך כי אני לא מאלה שיודעים את המו"נ בע"פ), בהנחה שמה שכתבת מדויק בשמו, אולי אפשר ליישב את דברי הרמב"ם במו"נ ולומר שלקב"ה באמת לא היה צורך בקרבנות והיה אפשר להסתדר בלעדיהן אבל מכיון שכבר התרגלו לעשות זאת בעבודה זרה החליט לנתב את הדרך הזאת אליו, אבל זה לא שהקב"ה לקח את הרעיון מעבודה זרה.

"לא גזרה חכמתו יתברך להניח מיני (צורת) העבודות (שהיו נוהגים לעבוד לאלילים) ההם כולם ולעזבם ולבטלם, כי אז היה זה מה שלא יעלה בלב לקבלו, כפי טבע האדם, שהוא נוטה תמיד למורגל. ומפני זה השאיר יתברך מיני העבודות ההם והעתיקם מהיותם לנבראים ולענינים דמיוניים שאין אמיתות להם - לשמו יתברך, וצונו לעשותם לו יתברך. "ועשו לי מקדש", "מזבח אדמה תעשה לי", "אדם כי יקריב מכם קרבן ליי" (מו"נ ח"ג, פ"לב).

הנה הקטע שהתכוונתם אליו:

 

"והיה הנוהג המפורסם בעולם כולו הרגיל אז, והעבודה הכללית אשר גדלנו עליה הייתה הקרבת מיני בעלי החיים באותן ההיכלות שמעמידים בהן הצורות, וההשתחוויה להן, והנחת הקטורת לפניהם. והחסידים והנזירים היו אז האנשים המיוחדים לעבודת אותן ההיכלות העשויות לכוכבים כמו שביארנו, לפיכך לא חייבה חכמתו יתעלה וניהולו הגלוי בכל ברואיו, שיצווה אותנו בעזיבת כל מיני העבודות הללו ולהזניחם ולבטלם, לפי שזה היה אז מה שלא יתכן לקבלו לפי טבע האדם, שהוא נינוח תמיד במורגל. [...] ולפיכך הניח יתעלה אותם מיני העבודות, והעבירם מהיותם לנבראים ולדברים דמיוניים שאין להם אמתות, לשמו יתעלה, וציוונו לעשותם לו יתעלה. [...] והושג בניהול האלהי הזה שנמחה זכר עבודה זרה, ונתבסס היסוד הגדול האמתי בדעתנו, והוא מציאות ה' ואחדותו, ולא נרתעו הנפשות ולא הרגישו זרות בביטול העבודות אשר הורגלו בהם ושלא נודעה שם עבודה זולתם".

 

בני האדם זקוקים לעבודה דתית מוחשית, מעטים מאד הם בני האדם אשר מסוגלים שכל העבודה הדתית שלהם תהא במחשבה. ולכן, הקב"ה השאיר את העבודה המוחשית-הפיזית והפנה אותה לכיוונים חיוביים.

 

אגב, גם התפילה, במקום אחר במורה רבנו כותב שנתחייבנו בתפילה מפני שאין אנו מסוגלים לעבוד את ה' עבודה מחשבתית, משמע שאילו היינו מסוגלים לעבוד את ה' עבודה מחשבתית -- התפילה הייתה לכאורה מיותרת.

 

ואיני חושב שיש גנאי בכך שגם עובדי אלילים נהגו לעבוד את אליליהם באמצעים מוחשיים, כי הדגש כאן הוא לא על העבודה, אלא למי ראוי לעבוד. וגם במחשבה, אדם יכול להפנות את מחשבתו לאמונה אלילית, ובזה הוא מחרף ומגדף את ה' יתעלה, ולעומת זאת, כאשר האדם מפנה את מחשבותיו לה' יתעלה הרי הוא מתרומם לשגב קיומו.

 

נמצא אפוא, שבדבר אחד והוא המחשבה -- אדם יכול להתרומם ולשקוע, ואין זה אומר שהמחשבה בענייני דת האמת פסולה לפני ה' יתעלה רק כי קיימת אמונה מחשבתית גם בקרב עובדי עבודה זרה. אלא הדגש כאמור הוא למי ראוי לעבוד, ולמי ראוי להפנות את כל כוחותינו ומחשבותינו.

Newest Posts
  • כתלמידי הרמב"ם מה צריכה להיות הגישה שלנו לשפת היידיש? 1) זה נכון ששפה זו הייתה ועודנה שפת האם והשפה העיקרית של לימוד בעל-פה של היהודים האירופאים הפגאניים במשך מאות שנים, אבל זה גם נכון שכשיהודים בתקופת התנ"ך והחז"ל דיברו בדרך כלל בעברית ובארמית הם השתמשו בלשונות האלה לכל מיני התנהגות חוטאת. עם זאת, בוודאי שלא נטען שמסיבה זו עלינו לגנות ולהשליך עברית וארמית. אז מדוע עלינו להתייחס ליידיש אחרת? 2) בנוסף, הזוהר ורבים מכתבי האריזול הם בארמית, וכתבים קבליים וחסידיים רבים נכתבים בעברית; עם זאת, בוודאי שלא נטען שמסיבה זו עלינו לגנות ולהשליך עברית וארמית. אז מדוע עלינו להתייחס ליידיש אחרת? 3) יתר על כן, אנו יודעים גם כי הרמב"ם כותב בהערותיו על פִּיוּטִיוּת בחתונות שמה שחשוב אינו השפה הספציפית אלא התוכן. 4) כנקודה נוספת, הרמב"ם קובע כי מותר לכתוב ספר תורה ביוונית עתיקה, והוא אומר את זה אף על פי שזו הייתה שפתו של עם יווני קדום שעסק ברשימת רעות אינסופית. אולי נראה שגם זה מרמז כי אין לגנות ולהשליך את יידיש רק משום ואע"פ שזו השפה הייתה ועודנה שפת האם של היהודים האירופאים הפגאניים במשך מאות שנים - ושבאמצעותה הם עסקו בעל-פה, והפיצו בעל-פה, את הרעל האלילי שלהם, כפי שהם ממשיכים לעשות כיום.
  • כשמשהו טוב קורה, נהוג לרבים בימינו להכריז 'ישתבח שמו!' 1) האם זה תרגול טוב? 2) מה, אם בכלל, הביטוי המקביל בו השתמשו אנשים בתימן? 3) מה, אם בכלל, הביטוי המקביל שהרמב"ם מייעץ לנו להשתמש בו?
  • היכן הרמב"ם כתב דבר בסגנון שאין לקבל את מה שלא מתקבל על השכל. אני זוכר שרבי שמואל בן חפני גאון כתב דברים בסגנון, אבל אם אני לא טועה אף הרמב"ם כתב דברים דומים.
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה.

ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי מרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה: "שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!