3 דצמ׳ 2018

האם יש מצווה בקריאת תהלים יותר מאשר ספרי תנ"ך אחרים? והאם יש בקריאת ספר זה סגולה ייחודית?

2 תגובות

נערך לאחרונה: 3 דצמ׳ 2018

מנהג רווח אצל רבים לקרוא מידי יום בספר תהלים, השאלה שלי היא האם יש מצווה מיחדת בקריאת תהלים יותר מאשר בספרי תנ"ך אחרים. לכאורה אפשר לומר שכן, שהרי מצינו מזמורים שלמים הנאמרים קודם התפילה, והם בעיקר מספר תהלים ולא מספרים אחרים.

כמו כן, בזמנים מסוימים ובעתות צרה רבים קוראים בספר תהלים כסגולה. האם זה מותר?

 

אגב, אשאל האם מותר לקרוא לדוד המלך בכינוי 'משורר'? רבים מהראשונים* קוראים לדוד המלך בשם המשורר, האם רבינו גם כן נהג כך?

 

*ביניהם: רש"י, הראב"ע, הרד"ק, הר"ח אבן קרקשקש, נתנאל בן פיומי, והרשימה ארוכה.

א) אין מצוה מיוחדת לקרוא מספר תהלים, וקדושתו פחותה מספרי הנביאים. הסיבה שחז"ל תיקנו לקרות בו בתפילה ושאנשים רבים מתחברים לקרות בו דווקא, הוא מפני שהוא מאד רגשי, הוא מבטא את קשייו של דוד המלך בכל מיני נסיבות, וכמעט כל אדם יכול להזדהות עם מזמורי התהלים והאמור בהם. כך שמבחינה זו, ומבחינה זו בלבד, מעלתו יתרה, כי הוא התחבר כדי לשמש הלל ושבח לבורא עולם. מה שאין כן ספרי הנביאים אשר נועדו ללמד בעיקר רעיונות והשקפות ומוסרים.

 

ברם, בימינו רבים אינם שמים לב ושוגים להפוך את ספר תהלים לספר סגולות, וזה עוון חמור ביותר, כי לחשוב שמזמור מסוים "פועל ישועות" ומועיל לעניינים מסוימים הוא בגדר הזיה מאגית-אלילית.

 

וכך פוסק רבנו בהלכות עבודה זרה (יא, טו-טז):

 

[טו] הלוחש על המכה וקורא פסוק מן התורה, וכן הקורא על התינוק שלא ייבעת, והמניח ספר תורה או תפילין על הקטן בשביל שיישן--לא די להם שהם בכלל מנחשים וחוברים אלא שהם בכלל הכופרים בתורה, שהן עושין דברי תורה רפאות גוף, ואינן אלא רפאות נפשות, שנאמר "ויהיו חיים, לנפשך" (משלי ג,כב).

 

[טז] אבל הבריא שקרא פסוקין או מזמור מתילים, כדי שתגן עליו זכות קריאתן, ויינצל מצרות ונזקים--הרי זה מותר.

 

ושים לב להדגשת רבנו "הבריא", לכאורה זו מלה מיותרת, שהרי היה יכול לכתוב: "אבל האדם שקרא" וכו', מדוע הדגיש רבנו בריא דווקא? אלא נראה לי, שאדם חולה אינו מסוגל לקרוא פסוקים או מזמורי תהלים מבלי לחשוב שהם מועילים לו בדרך סגולה, ולכן נראה לדעת רבנו שאסור לחולה לקרות פסוקים או מזמורי תהלים, שהרי אין כל ספק שהוא קורא אותם בדרך של סגולה. ובמקום לעשות חשבון נפש על ייסוריו ולהתחנן על נפשו מלפני ה' יתעלה, הוא קורא פסוקים או מזמורים שיצילו אותו, ללא בחינת דרכיו ועשיית תשובה אמתית.

 

אמנם, אם יש מזמור שבו דוד המלך מתפלל על רפואתו, מותר לקרות בו, כי אפשר שהקורא יקרא אותו במטרה להתחבר לזעקתו של דוד המלך, ובעצם הוא מתפלל לרפואתו במילותיו של דוד המלך. אך שאר המזמורים שאינם נוגעים לענייני רפואה - נראה לי שאסור לדעת רבנו לחולה לקרות בהן.

 

ב) איני זוכר כעת אם רבנו קרא לדוד המלך בשם "משורר", ואין זו מילת גנאי. אף שלפי דעתי ראוי יותר לקרוא לדוד המלך בשם "המלך" ולא "משורר". שהרי אם היו מזמינים את דוד המלך לנאום בעצרת לכל עם ישראל, לא ראוי שיזמינו אותו לדבר וישבחו אותו בזה שהוא משורר, אלא בזה שהוא מלך ישראל.

 

יש לציין, כי בימינו הפכו את מחברי השירים והפיוטים לגדולי ישראל, וכל מי שיודע למשוך בעט השירה כבר עשו אותו גדול ועצום בחכמה, כמו ר' שלם שבזי או ר' שלמה אבן גבירול או ר' יהודה הלוי ועוד ועוד, ולא כל מי שידע לחרוז חרוזים ולחבר שירים ופיוטים הוא בגדר חכם גדול, כי מצאנו שיבושי מחשבה לא מעטים בפיוטי המפייטים השונים. ופעם אחת כאשר אמרתי שרשב"ג טעה בהאמינו באסטרולוגיה תקפו אותי כאילו הוא היה משה רבנו.

 

בנוסף, יחס רבנו למחברי הפיוטים הוא יחס מאד שלילי, כי הוא ראה שרובם או אפילו כולם רחוקים מהשקפות נכונות, ובאמצעות פיוטיהם הערֵבים החדירו אמונות אליליות רבות ושאר הבלים לעם ישראל. תוכל לקרוא על כך במאמרי על הפיוט "כתר מלכות".

Newest Posts
  • כתלמידי הרמב"ם מה צריכה להיות הגישה שלנו לשפת היידיש? 1) זה נכון ששפה זו הייתה ועודנה שפת האם והשפה העיקרית של לימוד בעל-פה של היהודים האירופאים הפגאניים במשך מאות שנים, אבל זה גם נכון שכשיהודים בתקופת התנ"ך והחז"ל דיברו בדרך כלל בעברית ובארמית הם השתמשו בלשונות האלה לכל מיני התנהגות חוטאת. עם זאת, בוודאי שלא נטען שמסיבה זו עלינו לגנות ולהשליך עברית וארמית. אז מדוע עלינו להתייחס ליידיש אחרת? 2) בנוסף, הזוהר ורבים מכתבי האריזול הם בארמית, וכתבים קבליים וחסידיים רבים נכתבים בעברית; עם זאת, בוודאי שלא נטען שמסיבה זו עלינו לגנות ולהשליך עברית וארמית. אז מדוע עלינו להתייחס ליידיש אחרת? 3) יתר על כן, אנו יודעים גם כי הרמב"ם כותב בהערותיו על פִּיוּטִיוּת בחתונות שמה שחשוב אינו השפה הספציפית אלא התוכן. 4) כנקודה נוספת, הרמב"ם קובע כי מותר לכתוב ספר תורה ביוונית עתיקה, והוא אומר את זה אף על פי שזו הייתה שפתו של עם יווני קדום שעסק ברשימת רעות אינסופית. אולי נראה שגם זה מרמז כי אין לגנות ולהשליך את יידיש רק משום ואע"פ שזו השפה הייתה ועודנה שפת האם של היהודים האירופאים הפגאניים במשך מאות שנים - ושבאמצעותה הם עסקו בעל-פה, והפיצו בעל-פה, את הרעל האלילי שלהם, כפי שהם ממשיכים לעשות כיום.
  • כשמשהו טוב קורה, נהוג לרבים בימינו להכריז 'ישתבח שמו!' 1) האם זה תרגול טוב? 2) מה, אם בכלל, הביטוי המקביל בו השתמשו אנשים בתימן? 3) מה, אם בכלל, הביטוי המקביל שהרמב"ם מייעץ לנו להשתמש בו?
  • היכן הרמב"ם כתב דבר בסגנון שאין לקבל את מה שלא מתקבל על השכל. אני זוכר שרבי שמואל בן חפני גאון כתב דברים בסגנון, אבל אם אני לא טועה אף הרמב"ם כתב דברים דומים.
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה.

ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי מרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה: "שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!