6 ספט׳ 2018

האם יש התייחסות של הרמב"ם לגבי אורך ביגוד נשים?

3 תגובות

האם יש התהאם יש התייחסות של הרמב"ם לגבי אורך ביגוד נשים? כלומר עד איפה השרוול צריך להיות ועד היכן צריכה לכסות את רגליה?

יש אומרים בידיים עד המרפק ויש אומרים עד שורש כף היד, ולגבי ה-רגל לא ברור אם עד הברך או הקרסול. ובצוואר האם מותר שיהיה חשוף?

 

 

דיני צניעות האשה מרוכזות בהלכות איסורי ביאה פרק כא.

כפי שתראה מההלכות שהעתקתי לקמן, הצניעות רחוקה מלהיות עניין של לבוש בלבד.

בררתי מההלכות שבפרק זה את הלכות הצניעות העוסקות בדיני אשה פנויה.

אך גם לאחר הנישואין יש הלכות רבות בפרק זה שעוסקות בענייני צניעות שבינו לבינה.

 

להלן ההלכות הרלבנטיות:

 

[ב] ואסור לאדם לקרוץ בידיו וברגליו או לרמוז בעיניו לאחת מן העריות, וכן לשחק עמה או להקל ראש. ואפילו להריח בשמים שעליה, או להביט ביופיה אסור, ומכין המתכוון לדבר זה מכת מרדות. והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוון ליהנות כמו שנסתכל במקום התורף. ואפילו לשמוע קול הערווה או לראות שערה אסור.

 

[ג] ומותר להסתכל בפני הפנויה ולבדקה בין בתולה בין בעולה, כדי שיראה אם היא נאה בעיניו ישאנה, ואין בזה צד איסור. ואל עוד אלא ראוי לעשות כן. אבל לא יסתכל דרך זנות. הרי הוא אומר "ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה" (איוב לא, א).

 

[ד] ואין שואלין בשלום אשה כלל, ואפילו על ידי שליח.

 

[יז] לא יהלכו בנות ישראל פרועי ראש בשוק, אחת פנויה ואחת אשת איש.

 

[יט] ולא יסתכל בבהמה חיה ועוף בשעה שמזדקקין זכר לנקבה.

 

[כ] וכן אסור לאדם להסתכל בנשים בשעה שהן עומדות על הכביסה. אפילו להסתכל בבגדי צבע של אשה שהוא מכירה אסור. שלא יבוא לידי הרהור. מי שפגע אשה בשוק אסור לו להלך אחריה, אלא רץ ומסלקה לצדדין או לאחוריו. וכל המהלך בשוק אחרי אשה הרי זה מקלי עמי הארץ. ולא יעבור על פתח אשה זונה עד שירחיק ארבע אמות שנאמר "ואל תקרב אל פתח ביתה" (משלי ה, ח).

 

[כא] ואסור למי שאינו נשוי לשלוח ידו במבושיו שלא יבוא לידי הרהור, ואפילו מתחת טבורו לא יכניס אדם ידו שמא יבוא לידי הרהור.

 

ועוד ועוד...

 

כפי שהנך רואה, אין הגדרות מדויקות לעניין לבוש האשה, מעל המרפק, מתחת למרפק, מעל לברך, מתחת לברך וכו'. וממה שרבנו לא הזכיר כלל מן הדברים הללו, נראה לי, כי הדברים פשוטים וברורים כי לפי דין התלמוד ודרך נשות ישראל הכשרות בתקופות הקדומות, היה לכסות את כל גופן בבגדים למעט כפות הידיים וכפות הרגליים, וכפי שנהגו נשות יהודי תימן [פנויות ונשואות] ששימרו את אורחות החיים היהודיים המקוריים הקדומים. וממה שרבנו אומר ואפילו לשמוע קול הערווה ואפילו לראות את שערה משמע, כי גוף מאן דכר שמיה, כלומר אין צריך לומר שכל גופה של אשה צריך להיות מכוסה.

 

אמנם, אנו חיים היום בדור של תהפוכות וקשה לשמור על כללי הצניעות הללו, כי דור דור ודורשיו, דור דור ותחלואיו, אך אם שואל אתה מהי דרך האמת שאליה אנחנו שואפים - זו היא.

 

כמו כן, שים לב שרוב ההלכות בענייני צניעות, ולא הבאתי את כולן, עוסקות בעניין של התנהגות ולא בגדרי לבוש, כי אשה יכולה להיות לבושה בכל גדרי הצניעות ועם זאת להיות חסרת צניעות לחלוטין.

 

יהי רצון שה' יזכה אותנו לדור שיהיה חזק בהרבה בגדרי הצניעות, כי רחוקים אנו מאד מן האמת בעניין זה, וחבל, אנחנו מפסידים אושר רוחני גדול ועבודת השם נפגעת מאד בשל כך.

 

"פעמי הכן באמרתך ואל תשלט בי כל אוון".

תודה רבה. יחד עם זאת קשה לדעת שרבינו לא התייחס לכך.

בברכות כתוב "שוק באישה ערווה", ולאיזה צורך אם כך כתבו הלכה זו אם היו לבושים בצניעות וכו'?! אלא על כרחך שהיו צריכים לתת הגדרות כלשהן. לא כך?

 

ותו"כ חיפוש ברשת מצאתי שאלה שכבר שמעתי בעבר (שגיאות הפיסוק במקור):

"שלום לכבוד הרב אם "שוק באישה ערווה", למה ההלכה היא לא לכסות את כל הרגליים עם חצאית ארוכה שזה הרבה יותר צנוע, ומסתפקים רק בכיסוי של גרביים.? הרי אף אחד לא יעלה בדעתו לכסות את הירך רק עם גרביים, אפילו אם הגרביים יהיו עם 200 דינר..."

 

 

"שוק באשה ערווה" - כדי ללמדנו שאפילו שוק צריך להיות מכוסה.

לא היו צריכים לתת הגדרות כי כמו שאמרתי לפי דין התלמוד ואורחות חייהם, הנשים היו מכסות את כל גופן. ואם השיער צריך להיות מכוסה לילדה בת שלוש ("גורגוש") קל וחומר בשר הגוף.

לגבי גרביים, בתימן כיסו במכנסיים את החלק התחתון של הרגל, והשמלה לא הגיעה עד הרצפה. וברור שכיסוי צמוד של מכנסיים או גרביים עבות עד לחגורה ללא שמלה אינו צנוע לאשה.

כלומר, בכל מקום שיש חשש שמא יבלטו איברי גופה של האשה לא הכשירו כיסוי צמוד, אבל בתחתית הרגליים שאין חשש לבליטת איברים לא צנועים ניתן להתכסות בכיסוי צמוד, ולוואי ונגיע לימים שבהם תהיינה קושיות על הגרביים מדוע אינן צנועות...

ואני מסב את תשומת לבך שוב לעניין שצניעות היא רחוק מלהיות עניין הגדרתי יבש, אלא עניין מאד רחב של התנהגות האשה והאיש. ומה יועילו גדרי צניעות במקום שהאשה או האיש מתנהגים בקלות דעת?

Newest Posts
  • לאחרונה שאלתי את השאלה הבאה על ידי חבר - אני כותב את השאלה הכי טוב שאני זוכר אותה: "אני יוצא כרגע עם אישה שיש לה דעות מונוטאיסטיות טהורות מאוד - נקייה מכל קבלה ומיסטיקה וכו'. יצאתי עם נשים כבר כמה שנים וזו הפעם הראשונה שפגשתי אישה שיש לה רעיונות מונוטאיסטיים נקיים כמו שלי, ותואמת אותי גם בכל כך הרבה תחומים אחרים - היהדות שלנו ויעדי החיים והאישיות שלנו נראים מאוד תואמים. אבל היא לא מתלבשת בצורה צנועה, והיא התעקשה שהיא לא מוכנה להתפשר על בגדיה ושיערה. מצד שני יצאתי עם נשים שמתלבשות בצניעות רבה, אך היהדות שלהן מלאה בקבלה ומיסטיקה וכו '. מה עלי לעשות מעתה? מצד אחד ברור שאני רוצה להתחתן עם אישה שיש לה דעות מונוטאיסטיות נכונות, אבל אני חושש שאם היא נוחה להתלבש סביב גברים אחרים בבגדים לא צנועים - והיא נוחה בכך לפרסם את גופה לגברים אחרים מלבד בעלה, אז יש סיכוי גבוה יותר שהיא תהיה לא נאמנת לי בעתיד. וגם אם היא תמיד נאמנה, זה ממש מפריע לי שנוח לה שגברים אחרים מסתכלים עליה ככה, ושהיא אכן רוצה שגברים אחרים יסתכלו עליה ככה. מה עלי לעשות? האם עלי לחזור לצאת עם הנשים הצנועות יותר שיש להן אמונות אליליות, אך צנועות בהרבה - ככל שהן אינן מפרסמות את גופן באופן פומבי לגברים שאינם בעליהן, ויש פחות סיכוי שנשים מסוג זה יהיו לא נאמנות בעתיד, ובנוסף אני לא אצטרך לחיות עם הסערה המתמדת הזו שאשתי שמחה שגברים אחרים יסתכלו עליה בתאווה; האם אני חוזר לצאת עם נשים כאלה, או שאני צריך להמשיך לצאת עם האישה הנוכחית הזו אם כי יש לי שני החששות העצומים האלה כלפיה, שאין לי עם הנשים הצנועות? אם לאחר כל המאמצים היא אכן מסרבת להסכים להתלבש בצניעות ולכסות את שיערה, מה עלי לעשות? ואם היא מוכנה להתלבש בצניעות ולכסות את שערה, אך לא מכיוון שהיא מאמינה בצניעות נשית אלא רק מכיוון שהיא עושה את זה בשבילי, האם אני עדיין צריך לדאוג שהפנימיות החילונית שלה - אפילו כשהיא צנועה מבחינה חיצונית - פירושה שאני צריך לדאוג יותר מהאפשרות לחוסר האמינות שלה בעתיד, מאשר הייתי צריך לדאוג אם אחזור לצאת עם סוג הנשים הקבליות המיסטיות הצנועות הרגילות שיצאתי בהן עד עכשיו? מה הרמב"ם היה אומר לי לעשות אם הייתי שואל אותו את כל השאלות האלה?"
  • בראשׁית יט' כו: וַתַּבֵּ֥ט אִשְׁתּ֖וֹ מֵאַחֲרָ֑יו וַתְּהִ֖י נְצִ֥יב מֶֽלַח רלבג - ביאור המילות: "ותהי נציב מלח – רוצה לומר, שארץ סדום ועמורה היתה כמו נציב גדול ממלח , כי מחוזק השרפה התחדש שם מלח, כאומרו: ׳גפרית וָמלח שׂרֵפה כל ארצהּ׳ ( דברים כט, כב ). וראוי שתדע כי מהארץ הנשרפת יתחדש המלח, כמו שהתבאר בספר האותות. ולא זכר מה שקרה לאשתו בהביטהּ מאחריו, להִשָּׁעֲנוֹ על מה שזכר המלאך (יז) שיקרה לו אם יביט אחריו. ועוד, שכבר זכר אחר זה (ל) שכבר עלה לוט מצוער וישב בהר הוא ושתי בנותיו, וזה ראיה שכבר מתה אשתו." 1) מבחינה לשונית, הפרשנות של רלב"ג כאן נראית לגיטימית לחלוטין. 2) בנוסף, זה גם מעניק להסיפור הבנה טבעית יותר. 3) האם הרמב"ם יסכים לפרשנותו של רלב"ג כאן?
  • נשאלתי שאלה זו היום: "מדוע אברהם התחנן באלוהים להציל את צדיקי הסדום ממוות, אך הוא לא עשה זאת כאשר אלוהים ציווה עליו להקריב את בנו?"
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה.

ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי מרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה: "שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!