24 אוג׳ 2018

האם צריך לעשות את הקידושין בעמידה?

3 תגובות

נערך לאחרונה: 24 אוג׳ 2018

האם יש צורך לעשות את הקידושין בעמידה או שקידושין תופסים גם בישיבה? (למי שבריא כמובן). האם העדים צריכים לעמוד או לשבת בזמן הקידושין?

 

אני שואל מכיון שמישהו אמר לי שהעדים צריכים לעמוד כמו שנהוג בבית דין, ולא זכיתי להבין.

נכון הדבר שבבית-הדין בשעת מתן העדות העדים חייבים לעמוד, וכך פוסק רבנו בהלכות סנהדרין (כא, ד): "אבל העדים--לעולם בעמידה, שנאמר 'ועמדו שני האנשים' [דברים יט, יז]". נראה כי הסיבה שחכמים חייבו את העדים לעמוד היא כדי שתהיה עליהם אימת בית-דין. ברם, עדי קידושין אינם עומדים בפני בית-דין, ואינם נמצאים כעת בשבע דרישות וחקירות, ולכן נראים הדברים שעדי קידושין אינם חייבים לעמוד, אלא-אם-כן הם מגיעים לבית-דין כדי להעיד על קידושין שראו או שמעו.

 

לגבי המקדש, נראה שגם הוא אינו חייב לעמוד, ולא מצאתי בדברי רבנו הלכה שמחייבת את המקדש לעמוד, ולפי רבנו כל דבר שלא נאמר במפורש שהוא אסור הרי הוא מותר לכתחילה (ראה מאמרי באתר אור הרמב"ם: "מגמת ההחמרה בעולם הדתי"). ומעין ראיה לכך שהוא אינו חייב לעמוד מצאתי בהלכות אישות (ד, יח), שם פוסק רבנו כך: "שיכור שקידש קידושיו קידושין, ואף-על-פי שנשתכר הרבה". כלומר, קידושיו קידושין לכתחילה, ודרך השיכורים שאינם עומדים על רגליהם.

 

אמנם, יש הלכה אחת (בלבד) שיש בה אולי רמז לכך שראוי שהמקדש יעמוד בעת הקידושין, וזה לשון רבנו בהלכות אישות (ג, ז): "היה מדבר עם האשה על עסקי הקידושין ורצת, ועמד וקידש" וכו'. אך אין מכאן ראיה שחובה לעמוד בעת הקידושין, כי מדרך הלשון העברית להתנסח באופן זה, והכוונה במילת "ועמד" היא שחדל מלדבר על עסקי הקידושין או כל דבר אחר שהיה עסוק בו, וקידש אותה. וכמו שנאמר בלאה "ותעמוד מלדת", ואין הכוונה שעמדה על רגליה אלא שחדלה מללדת.

 

מכל מקום, אין שום אזכור בדברי רבנו שיש חובה לקדש בעמידה, לא המקדש ולא העדים, ואין שום אזכור לכך שקידושין שנעשו בישיבה פסולים, ולכן נראה ברור שמי שקידש בישיבה הוא והעדים, הקידושין כשרים ואין בהם שום פגם.

 

ברם, לצד העניין ההלכתי יש גם עניין של דרך-ארץ, כלומר אם הקידושין נעשים ברוב-עם, כמו רוב החתונות בימינו, יש עניין שכל העוסקים בקידושין יעמדו משום כבוד הציבור.

27 אוג׳ 2018נערך: 27 אוג׳ 2018

תודה על התשובה.

רק להעיר שבספר החילוקים בין בני תימן לבני הצפון עמוד 92 אות ת"כ: "כל טקס הנישואין נערך בישיבה ולא בעמידה" ע"פ סערת תימן עמ' 145. כתבים ב (מארי קאפח) עמ' 928. אבל לא ברור אם מדובר גם על הקידושין (אירוסין).

 

מה גם הראיה מהלכות אישות מהשיכור לכאורה אינה ראיה כי היא עוסקת במקדש ולא בעדים. לא כך?

הבאתי ראיה מהלכות אישות רק למקדש, שהרי חילקתי בתשובתי בין המקדש לבין העדים. אמנם, היה לכאורה ניתן ללמוד מהמקדש גם לגבי העדים, אך אין צורך בכך, מפני שדי בכך שלא מצאנו שאסור לעדים לשבת, ודי בכך כדי לקבוע שהעדים יכולים לשבת בעת הקידושין.

Newest Posts
  • כתלמידי הרמב"ם מה צריכה להיות הגישה שלנו לשפת היידיש? 1) זה נכון ששפה זו הייתה ועודנה שפת האם והשפה העיקרית של לימוד בעל-פה של היהודים האירופאים הפגאניים במשך מאות שנים, אבל זה גם נכון שכשיהודים בתקופת התנ"ך והחז"ל דיברו בדרך כלל בעברית ובארמית הם השתמשו בלשונות האלה לכל מיני התנהגות חוטאת. עם זאת, בוודאי שלא נטען שמסיבה זו עלינו לגנות ולהשליך עברית וארמית. אז מדוע עלינו להתייחס ליידיש אחרת? 2) בנוסף, הזוהר ורבים מכתבי האריזול הם בארמית, וכתבים קבליים וחסידיים רבים נכתבים בעברית; עם זאת, בוודאי שלא נטען שמסיבה זו עלינו לגנות ולהשליך עברית וארמית. אז מדוע עלינו להתייחס ליידיש אחרת? 3) יתר על כן, אנו יודעים גם כי הרמב"ם כותב בהערותיו על פִּיוּטִיוּת בחתונות שמה שחשוב אינו השפה הספציפית אלא התוכן. 4) כנקודה נוספת, הרמב"ם קובע כי מותר לכתוב ספר תורה ביוונית עתיקה, והוא אומר את זה אף על פי שזו הייתה שפתו של עם יווני קדום שעסק ברשימת רעות אינסופית. אולי נראה שגם זה מרמז כי אין לגנות ולהשליך את יידיש רק משום ואע"פ שזו השפה הייתה ועודנה שפת האם של היהודים האירופאים הפגאניים במשך מאות שנים - ושבאמצעותה הם עסקו בעל-פה, והפיצו בעל-פה, את הרעל האלילי שלהם, כפי שהם ממשיכים לעשות כיום.
  • כשמשהו טוב קורה, נהוג לרבים בימינו להכריז 'ישתבח שמו!' 1) האם זה תרגול טוב? 2) מה, אם בכלל, הביטוי המקביל בו השתמשו אנשים בתימן? 3) מה, אם בכלל, הביטוי המקביל שהרמב"ם מייעץ לנו להשתמש בו?
  • היכן הרמב"ם כתב דבר בסגנון שאין לקבל את מה שלא מתקבל על השכל. אני זוכר שרבי שמואל בן חפני גאון כתב דברים בסגנון, אבל אם אני לא טועה אף הרמב"ם כתב דברים דומים.
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה.

ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי מרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה: "שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!