אם הבנתי נכון ואם אני זוכר נכון, רמב"ם בהקדמתו למשנה שואל מדוע אלוהים ברא כל כך הרבה שוטים שמבזבזים את חייהם בפעילות אידיוטית, והוא עונה שהאידיוטים האלה נוצרו כדי לשמש כחברה לחכמים. אולם בהלכות דעות קובע אותו הרמב"ם כי החכם צריך להיזהר מאוד שלא להתרועע עם ההמונים. האם הרמב"ם משנה את דעתו? אם לא, כיצד שתי טענותיו אינן סתירה?
(1) האם התורה רוצה שגבר יתחתן עם אישה יפה מאוד? (2) או לחילופין, האם נכון יותר שהתורה מאפשרת להמונים להתחתן עם נשים יפות, אך עבור היחידי סגולה התורה רוצה שהם יהיו סגפניים ולא יתאוו ויחפשו גשמיות וגופניות כזו? בראשית כט' יז-יח: וְעֵינֵ֥י לֵאָ֖ה רַכּ֑וֹת וְרָחֵל֙ הָֽיְתָ֔ה יְפַת־תֹּ֖אַר וִיפַ֥ת מַרְאֶֽה. וַיֶּאֱהַ֥ב יַעֲקֹ֖ב אֶת־רָחֵ֑ל וַיֹּ֗אמֶר אֶֽעֱבׇדְךָ֙ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים בְּרָחֵ֥ל בִּתְּךָ֖ הַקְּטַנָּֽה. http://mg.alhatorah.org/Full/Bereshit/29.17#e0n6 אבן כספי: "...ואולם אין תמה כי נותן התורה לא ביאר לנו סבת פחיתות לאה ויופי רחל, ואין צַיָיר כאלוהינו. ואולם מה שהוא תמה גדול בחקינו ובחוק כל חסיד איך יעקב אבינו היה בוחר בחורות יפות . " רלב"ג: התועלת העשירי הוא במידות, והוא ש[1] ראוי לאדם שיבחר באשה שלימת היצירה , כי הזרע שיהיה לו ממנה יהיה יותר בריא ויותר שלם . ולזה לא בחר יעקב בלאה כי היו עיניה דומעות, והוא חולי־מה, ובחר ברחל. [2] עם שהיתה יפת תואר ויפת מראה, ויהיה זה סיבה שתשקוט תאותו בה ולא יהרהר באשה אחרת . (3) האם הרמב"ם יסכים עם אבן כספי או עם רלב"ג? (4) או שמא הרמב"ם יסכים כי 1) עמדתו של רלב"ג חלה רק על ההמונים, ו2) עמדתו של אבן כספי חלה רק על היחידי סגולה? (5) ואם כן, האם פירוש הדבר שלדברי הרמב"ם, כמו לדברי אבן כספי, טעה יעקב בכך שחיפש אישה יפה? (6) האם ישנם מקורות כתובים לפיהם אנו יכולים לקבוע מהן השקפותיו של הרמב"ם בעניין זה?
תוכל לעיין בנושא הזה במאמרי: "בעל חיים בצורת אדם ותבניתו".
כמו כן, כך רבנו אומר במורה (ג, נא):
"הנה נתבאר, כי המטרה אחר ההשגה [היא] ההתייחדות אליו, והפעלת המחשבה השכלית בחשקתו תמיד, וזה נעשה יותר בהתבודדות וההתייחדות, ולפיכך מרבה כל חסיד להתבודד ולא ייפגש עם אדם אלא בהכרח".
נראה לי אפוא, שכוונתו בפירושו למשנה שההמונים משמשים לחכמים לחברה, אינה במפגשי-רעים למיניהם ללשון הרע ולשיחה בטלה, אלא בהתקבצויות בבתי-הכנסת, בסעודות מצוה, בגמילות חסדים לאדם החכם או שהוא עושה לאחרים, ובעזרה כללית למילוי כל צרכיו החומריים של האדם החכם.
כמו כן, עצם העובדה שיש אנשים רבים מסביבו של החכם היא עזרה גדולה, כי במקום שיש הרבה אנשים יהיו שירותים רבים שהחכם זקוק להם, יהיה סדר ומשטר, אפשרויות עבודה לחכם, מציאת כל צרכיו בקלות ובזמן קצר, וכיו"ב.
כמו כן, כידוע רבנו חזר בו מדעתו זו בפירוש המשנה, ובמורה הנבוכים רבנו קובע שלא ניתן לדעת מדוע הקב"ה ברא את עולמו, אך מצד שני רבנו לא הזכיר את מה שכתב בפירוש המשנה ולא שלל או מחק את מה שהוא כתב שם, ואולי כוונתו בדבריו במורה לטשטש מעט את דבריו בפירוש המשנה כדי שלא יישמעו כיוהרה וכהתנשאות כי גם ככה עמי הארצות שונאים את תלמידי החכמים. ובכלל, דבריו בפירוש המשנה נאמרו כהשערה, ולכן הוא יכול לומר במורה שהוא אינו יודע בוודאות, ולא תהיה סתירה בין הדברים.
הרמב"ם בהחלט לא שינה את דעתו במורה בנוגע לבני אדם. העניין היחיד עליו שינה את דעתו הוא שכשהיה צעיר הוא חשב שכל המינים הארציים האחרים קיימים למען האדם, ושכל המינים האחרים האלה הם רק טובים ככל שהם קשורים לרווחת המין האנושי. וכשהיה מבוגר הסיק שהמינים הארציים האחרים קיימים למען עצמם ולא לאדם. הוא שינה את דעתו ביחס לקשרים בין מינים שונים, אך הוא בהחלט לא שינה את דעתו ביחס לקשרים בין חברים שונים באותו המין. השקפתו של רמב"ם ביחס לקשרים בין חברים שונים בתוך המין האנושי נותרה קבועה לאורך כל חייו: ההמונים במין האנושי קיימים למען האליטות האינטלקטואליות
לפי דבריך, הרמב"ם במורה סבור שעמי הארצות קיימים גם לטובת עצמם וגם לטובת יחידי הסגולה?