אוק׳ 13

האם מירקור בשבת צובע דאורייתא או דרבנן?

2 תגובות

האם מירקור (בעט מרקר - וללא כתיבה) הוא איסור דאורייתא או דרבנן? לכאורה נראה שמדובר בצובע דאורייתא. שבת ט, יג. האם אתם מסכימים?

רבנו פוסק בהלכות שבת שם (ט, יג) כך:

 

"הצובע חוט שאורכו ארבעה טפחים, או דבר שאפשר לטוות ממנו חוט כזה, חייב. ואין הצובע חייב עד שיהיה צבע המתקיים. אבל צבע שאינו מתקיים כלל כגון שהעביר סרק או ששר על גבי ברזל או נחושת וצבעו -- פטור. שהרי אתה מעבירו לשעתו ואינו צובע כלום, וכל שאין מלאכתו מתקיימת בשבת -- פטור".

 

מן הכלל המובא בהלכה עולה, שכל צבע שהוא מתקיים חייב עליו.

 

מכל מקום, נראה שמי שצובע במרקר דינו שייך לתולדת רושם, וכך רבנו פוסק בהלכות שבת (יא, יז):

 

"רושם תולדת כותב הוא. כיצד, הרושם רשמין וצורות בכוחל ובששר וכיוצא בהן שהציירין רושמין, הרי זה חייב משום כותב".

 

ונראה ששיעורו כשיעור מדגיש שתי אותות בינוניות, כמו שכותב שתי אותות חייב, וכמו שמי שמשרטט כדי לכתוב שתי אותות תחת אותו שרטוט חייב (שם יא, יח), כך מי שצובע במרקר מקום שעשוי להכיל שתי אותות יהיה חייב עליו. אך זו רק סברתי שלי.

אוק׳ 28נערך: אוק׳ 28

הייתה לי התלבטות אם דף נכלל בחוט בהנחה שאפשר לטוות מדף חוט כזה. יש נפקא מינה הלכתית אם זה תולדה או אב מלאכה.

Newest Posts
  • כשמשהו טוב קורה, נהוג לרבים בימינו להכריז 'ישתבח שמו!' 1) האם זה תרגול טוב? 2) מה, אם בכלל, הביטוי המקביל בו השתמשו אנשים בתימן? 3) מה, אם בכלל, הביטוי המקביל שהרמב"ם מייעץ לנו להשתמש בו?
  • היכן הרמב"ם כתב דבר בסגנון שאין לקבל את מה שלא מתקבל על השכל. אני זוכר שרבי שמואל בן חפני גאון כתב דברים בסגנון, אבל אם אני לא טועה אף הרמב"ם כתב דברים דומים.
  • "וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם " (בראשית ג, כב) החשש לכאורה לא מובן, מפני שאם הקב"ה היה רוצה, אדם יכל לאכול מהעץ הזה כמה שהוא רוצה ולמרות זאת לא לחיות לעולם. כמו כן מה הסבר הפסוק הבא: וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים (בראשית ג, כד)
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה.

ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי מרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה: "שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!