אפר׳ 21

האם חמץ בכל שהוא מן התורה גם לגבי ב"י וב"י?

1 תגובות

האם לפי הרמב"ם "חמץ במשהו" זה לגבי אכילה בלבד או גם לגבי בל יראה ובל ימצא? והאם זה משנה אם זה תערובת או שזה "עצמו של חמץ"?

א. לגבי עצמו של חמץ:

 

1) האוכלו כזית -- חייב כרת, והאוכלו במשהו -- אסור מהתורה ולוקה מכת מרדות. וכך פוסק רבנו בהלכות חמץ ומצה (א, ז): "האוכל מן החמץ עצמו בפסח כל שהוא הרי זה אסור מן התורה, שנאמר 'לא ייאכל חמץ', ואעפ"כ אינו חייב כרת או קרבן אלא על כשעור הוא כזית, והאוכל פחות מכזית במזיד מכין אותו מכת מרדות".

 

2) כזית -- עובר עליו בב"י ובב"י, פחות מכזית -- אינו עובר עליו. וכך פוסק רבנו בהלכות חמץ ומצה (א, א-ב): "כל האוכל כזית חמץ בפסח [...] והמניח חמץ ברשותו בפסח אף-על-פי שלא אכלו עובר בשני לאוין" וכו'. כלומר, דווקא כזית שמתחייב עליו כרת הוא זה שמתחייב עליו גם בבל ייראה ובבל יימצא.

 

ב. לגבי תערובת חמץ שיש בה כזית בכדי אכילת שלוש ביצים:

 

האוכלה -- עובר בלאו ולוקה, והמקיימה עובר על ב"י וב"י.

 

וכך פוסק רבנו שם (א, ו):

 

"ערוב חמץ [...] אם אכלן בפסח לוקה [...]. במה דברים אמורים? בשאכל כזית חמץ בתוך התערובת בכדי אכילת שלוש ביצים הוא שלוקה מן התורה. אבל אם אין בתערובת כזית בכדי אכילת שלוש ביצים, אע"פ שאסור לו לאכול, אם אכל אינו לוקה אלא מכת מרדות".

 

ושם (ד, ח) רבנו פוסק כך: "תערובת חמץ, עוברין עליה משום בל ייראה ובל יימצא", ובאשכול שצוין למטה הסברתי מדוע מדובר כאן על תערובת שיש בה כזית בכדי אכילת שלוש ביצים.

 

ג. לגבי תערובת חמץ שאין בה כזית בכדי אכילת שלוש ביצים:

 

האוכלה -- עובר על איסור דרבנן, שהרי לעיל רבנו פוסק: "אבל אם אין בתערובת כזית בכדי אכילת שלוש ביצים, אע"פ שאסור לו לאכול, אם אכל אינו לוקה אלא מכת מרדות"; ומותר לקיימה לכתחילה בפסח, והסברתי עניין זה באשכול, 'חמץ במשהו' מהתורה או מחכמים?

Newest Posts
  • היכן הרמב"ם כתב דבר בסגנון שאין לקבל את מה שלא מתקבל על השכל. אני זוכר שרבי שמואל בן חפני גאון כתב דברים בסגנון, אבל אם אני לא טועה אף הרמב"ם כתב דברים דומים.
  • "וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם " (בראשית ג, כב) החשש לכאורה לא מובן, מפני שאם הקב"ה היה רוצה, אדם יכל לאכול מהעץ הזה כמה שהוא רוצה ולמרות זאת לא לחיות לעולם. כמו כן מה הסבר הפסוק הבא: וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים (בראשית ג, כד)
  • האם לפי הרמב"ם אסור להסתכל בירח, בקשת, בברכת כהנים, או אדם בברית של עצמו? על ההסתכלות בקשת נאמר בחגיגה טז ע"א: "כל שלא חס על כבוד קונו רתוי לו שלא בא לעולם מאי היא רבי אבא אמר זה המסתכל בקשת רב יוסף אמר זה העובר עבירה בסתר מסתכל בקשת דכתיב כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד ה '" לאיסור ההסתכלות בירח אין אפילו רמז תלמודי, אלא נזכר בספר 'חרדים' בשם הספר שושן סודות... ר' ספר האדם על הירח (מ. כשר) עמ' 16. לגבי האיסור של שתי אלה, מעבר לזה שהם לא נפסקו להלכה במשנה תורה, בהלכות יסודי התורה (פרק ב) משמע בדיוק להפך, שכדאי ורצוי להסתכל בירח או בקשת. סביר להניח שלדעת הרמב"ם הגמ' הנ"ל עוסקת ברמזים (וראו ג"כ פי' רבינו חננאל על אתר, שדעתו אינה ברורה לי כל כך בנושא "המסתכל בג' דברים עיניו כהות, בקשת... מפני שאלו כולן אתו להרהורי בכבוד השם "). האם יש איסור לאדם להסתכל בברית של עצמו? בקצרה, לא. " אסור להסתכל בברית קודש, בין שלו ובין של אחרים" ( זוהר ח"ב דף סו: וכן ח"ג דף פד) אדרבה, מהמקורות התלמודיים מוכח שלא מדובר בדבר איסור אלא בדבר חסידות, אך כרגיל ספר הזוהר עשה משמש ושיבש כהרגלו. ירושלמי מגילה א, יא: "ולמה נקרא שמו רבינו הקדוש שלא הביט במילתו מימיו" דוקא במקרה זה בשולחן ערוך אבן העזר כג, ז, היטיב לתאר את ההלכה בנושא: "חסידים הראשונים וגדולי החכמים התפאר אחד מהם שלא נסתכל במילה שלו, ומהם מי שהתפאר שלא התבונן מעולם בצורת אשתו מפני שלבו פונה מדברי הבאי לדברי האמת שהם אוחזות לבב הקדושים". ואם כבר עסקנו בנושא הזה, אז כדאי להזכיר שלדעת רבינו לנשוי מותר לאחוז בברית בשעה שנצרך לנקביו , וכל החילוק הנוסף בין העטרה לשאר האיבר מקורו בטור (אהע"ז שם): "כתב הרמב"ם ז"ל: אסור למי שאינו נשוי לשלוח יד במבושיו כדי שלא יבוא לידי הרהור, ואפילו מתחת טיבורו לא יכניס ידו כדי שלא יבוא לידי הרהור, ואם ישתין מים לא יאחוז באמה וישתין, ואם הוא נשוי מותר , ובין נשוי ובין שאינו נשוי לא יושיט ידו באמה כלל אלא בשעה שנצרך לנקביו. ואני כתבתי באורח חיים ( ס"ס ג' ) דאף נשוי אסור אם לא מהעטרה ולמטה לצד הארץ" . לגבי ברכת כהנים, כל האיסור היה בזמן בית המקדש כשהשתמשו בשם המפורש.
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה.

ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי מרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה: "שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!