יולי 20

האם הרמב"ם קבור בטבריה?

21 תגובות
יולי 21נערך: יולי 21

לא ברור. יש בזה דעות שונות, אבל המסורת העיקרית שבהן היא שהוא נקבר בישראל בטבריה. ראה כאן למשל.

למאי נפקא מינה?

כדי ללמוד אם התאמץ להיקבר בארץ ישראל וראה בזה חשיבות.

אם האדם - במובן הפונדמנטלי ביותר, ובוודאי אחרי המוות - אינו גופו, אלא השכל שלו, מה זה משנה איפה הוא קבור? גופו אינו הוא! הגוף שלו הוא עכשיו מזון תולעים! האם התולעים בארץ !?ישראל קדושות יותר ולכן ראויות יותר לתזונה מאשר התולעים בשאר העולם

"וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם"

 

פירוש ר' אברהם בן הרמב"ם:

"אל נא תקברני במצרים – טעמו פשוט"

 

הראב"ע

"כט-ל) או יהיה פירושו: אל נא תקברני במצרים ואשכב עם אבותי. ואיך יהיה? שתשאני ממצרים ותקברני עם קברם."

יולי 21נערך: יולי 21

1) בזמן יעקב, היתה קיימת כל פולחן הפגאני של המתים. הם נהגו לסגוד למתים. לכן זה הגיוני .שיעקב לא רצה להיקבר במצרים. אבל המצב היה שונה לחלוטין בתקופת הרמב"ם

 

2) .יתר על כן אני חושד שזה מה שראב"ם התכוון לומר. ואם לא, היה עליו להבהיר למה התכוון .להגיד שמשהו פשוט לא עוזר למי שלא מוצא את העניין פשוט

ייתכן שזה ביטוי של אהבה לארץ הקדושה, ומהמקורות נראה שיש מעלה להיקבר בארץ הקדושה, לא מסיבות מאגיות אלא מסיבות של נתינת כבוד וחיזור אחרי (יב) אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה.

 

יולי 21נערך: יולי 21

אני שומע, אבל אני לא מבין. אם גווייה היא אבי אבות הטומאה אז למה זה טוב לקבור אותה בישראל? למה זה טוב להביא גוויות טמאות נוספות לארץ ישראל הקודשה? אין ספק שעדיף למזער את !כמות הגופות בישראל, ובוודאי שלא להוסיף עוד גוויות בארץ ישראל מן הגולה

מדבריך נשמע שאתה מניח שהגופות מטמאות את הארץ? היכן מצאנו שהארץ ממש נטמאת? נראה לי שהיא כמקוה שהיא לא יכולה לקבל טומאה מצד דיני טהרות, אבל היא יכולה להיטמא מן החטאים

 

כשהתורה עוסקת בהלכות רוצח (במדבר לה, לד) ומזהירה לא להחניף ולא לקחת כופר אז היא מסכמת ואומרת

"וְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ כִּי אֲנִי ה' שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"

אבל זה לא מצד דיני טומאה וטהרה אלא מצד חטא כמובן.

 

וראה ספרי במדבר קסא:

"ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה, מגיד הכתוב ששפיכת דמים מטמא הארץ ומסלקת את השכינה ומפני שפיכות דמים חרב בית המקדש."

יולי 21נערך: יולי 21

גם אם הגוויות אינן מוסיפות טומאה הלכתית לארץ ישראל, עדיין נראה כי אין שום סיבה למלא את ארץ ישראל בגוויות רבות יותר מהנדרש. כולנו יודעים מה הרמב"ם חושב על בתי הקברות, וזה בהחלט עדיף למזער את גודל בתי הקברות בישראל, ולא להגדיל אותם עם גוויות נוספות מן .הגולה

 

.נא ראה נקודה זו בעיניו של פילוסוף יהודי, לא רק דרך עיני ההלכה המוגבלות

לתפיסתי, לא אמורה להיות סתירה בין הפילוסופיה להלכה.

 

מה הרמב"ם חושב על בתי קברות? אשמח להחכים

ידוע לי שהרמב"ם מתנגד להליכה לבתי קברות להתפלל ולדרוש אל המתים (אבל בהחלט מותר ללכת לשם לקבור, או בימי תענית - ראה תעניות ד, יח). אם לדעתך הרמב"ם גם מתנגד לקבורת יהודים מחו"ל בארץ ישראל או לא רואה זאת בעין טובה, אנא הוכח זאת.

 

נ.ב. למעשה המתים יכולים להיקבר באחוז קטן מאוד מהשטח התפוס על ידי קברים בימינו, אם ינהגו בפרקטיקה של חכמי המשנה בליקוט עצמות והקברים יתפנו לאחרים.

 

:הנה המחשבות הפילוסופיות שלי בעניין - אם כי טיוטה ראשונה

 

1) כפי שמורי אדיר הצהיר בכמה מקרים, היהדות היא דת החיים. היהודים מאוהבים בחיים, ועם מלאות החיים - עם מימוש מלא של החיים. ארץ ישראל היא ארץ היהודים שבה הדת של היהודים - דת החיים - מתבטאת בצורה מושלמת ביותר. לכן, סביר להניח שישראל - ארץ החיים - לא צריכה להיות המקום שבו מיובאים גוויות נוספות מן הגולה. ארץ ישראל מגלם את החיים, לא .מוות

ארץ ישראל צריכה להיות הארץ אשר מייבאת את כל היהודים החיים - ומסייעת להם להיות חיים .מלאים במובן הרמב"ם - לא את הארץ המייבאת יהודים מתים

 

2) למעשה, יש רבים שחושבים כי זה בסדר גמור להם לחיות בגולה כי הם כבר דאגו שברגע שהם מתים הילדים שלהם יקברו אותם בישראל. אם ידעו שזה דבר שלילי למלא את ארץ ישראל .בגוויות, אז אולי הם ינסו יותר לעלות לישראל כשהם חיים, ולא לעלות לארץ ברגע שהם מתים

 

3) אני עדיין צריך לפתח את הנקודה הזאת יותר, ולמצוא מקורות ישירים יותר ברמב"ם, אבל זו .התגובה הראשונית שלי

 

ברור שעדיף לגור בישראל ולהיקבר בה, אבל עדיין יש תועלת בכך למי שמגיע לשם גם לאחר מותו.

מלכים ה, יא:

"אמרו חכמים כל השוכן בארץ ישראל עונותיו מחולין, שנאמר ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון, אפילו הלך בה ארבע אמות זוכה לחיי העולם הבא, וכן הקבור בה נתכפר לו, וכאילו המקום שהוא בו מזבח כפרה, שנאמר וכפר אדמתו עמו, ובפורענות הוא אומר על אדמה טמאה תמות, ואינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו אחר מותו, ואעפ"כ גדולי החכמים היו מוליכים מתיהם לשם, צא ולמד מיעקב אבינו ויוסף הצדיק."

יולי 22נערך: יולי 22

1) נראה שהנושא נסגר. הרמב"ם הוא מפורש.

 

2) עם זאת אני חייב להוסיף כי בזמנים כאלה אני מרגיש תסכול טהור כלפי הרמב"ם. איך הוא באמת מאמין שחוטא יכול למחוק חטאיו אחרי שהוא מת בלי לחזור בתשובה רק משום שגווייתו המתה נקברה בישראל?! זה לגמרי לא רציונלי. כל הווייתי שורף בתסכול מהצהרה זו של הרמב"ם. זה גורם לי לחשוב שאפילו הרמב"ם חושב לפעמים כמו מיסטיקן פרימיטיבי. זה גורם לי לחשוב שהיהדות אינה מסוגלת להימלט לחלוטין מפרימיטיביות לא רציונאלית. רגעים כאלה באמת שוברים את לבי ומוחצים את רוחי, ומשאירים אותי ביאוש מוחלט. אני בטוח שאני טועה כאן, אבל בבקשה לעזור לי לראות למה אני טועה. ואני מבקש ממך, בבקשה אל תגיד לי שהרמב"ם רק מצטט חז"ל, כי זה רק לדחוף את השאלה צעד אחד לאחור. אני רוצה להבין איך אמירות אלה של הרמב"ם הן בכלל רציונליות ומכובדות.

 

3) אלא אם כן נאמר שהרמב"ם מדבר רק על חוטאים שביקשו במפורש - כמו יעקב ויוסף - להיקבר בארץ ישראל. ושהבקשה הזאת מראה שלמרות שהם היו חוטאים בחייהם, זו בקשה אחרונה שלהם מראה כי עמוק בפנים הם חשו שייכות אמיתית להעם היהודי במולדת היהודית - ובכך הראו אמונה באלוהים והתורה שלו הקובעת כי ביתו האמיתי של היהודי הוא ארץ ישראל. העובדה שזו היתה בקשתם הסופית לעולם הזה מראה כי עמוק בתוך הם

האמינו באלוהים ובאמת שלו, ואת המחשבה הזאת מציגה סוג של חזרה בתשובה שלהם.

אל נא תפול ברוחך. מדובר בדבר רציונלי לחלוטין לדעתי.

נראה לי שבבקשה להיקבר בארץ ישראל יש בזה כדי להראות אמונה באלוהים שהבטיח לתת לנו את הארץ ונתן לנו את התורה וזה כחלק מהשימוש בחלקת ירושה בארץ ישראל, ומי שמאמין באלוהים בוודאי עשה תשובה וחטאיו שבין אדם למקום בוודאי מתכפרים. מאותה סיבה מי שהלך בארץ ישראל מתוך אמונה יש לו חלק לעולם הבא.

תודה על המילים הטובות שלך. מהניסוח הספציפי שלך נראה שאתה מסכים שהרמב"ם מדבר רק על אנשים שביקשו במיוחד להיקבר בישראל אחרי מותם. וחוטא שלא ביקש זאת, אבל בני משפחתו או חבריו החליטו לקבור אותם בישראל, אדם כזה לא נסלח על חטאיו רק משום שבלי כוונתו הוא נקבר בישראל. האם אני צודק שאתה מסכים שהרמב"ם סבור שהחוטא חייב לבקש ?להיקבר בישראל כדי שאלוהים יסלח לו

לאו דוקא. סביר להניח שזה רצונו ומשאלתו של כל אדם צדיק. אבל על רשעים אין הדברים אמורים וזה מוכח מכמה מקומות בדברי הרמב"ם, למיטב זכרוני בהלכות תשובה ובהקדמה לפרק חלק. אם תעיין בכל המקורות שבהם הרמב"ם עסק בזה, תבין את האינטגרציה בין הדברים.

 

שים לב גם ללשון הרמב"ם שכתב: גדולי החכמים היו מוליכים מתיהם לשם. לא כתוב שם שביקשו, אלא שלקחו אותם, כי מן הסתם זה רצונם.

יולי 22נערך: יולי 22

1) זה בלתי אפשרי שאם אדם היה חוטא ומת בלי לחזור בתשובה ולא ביקש להיקבר בישראל, ועכשיו אחרי מותו בחרו אנשים אחרים לקבור את גופת החוטא הזה בארץ ישראל, לא ייתכן שהאדם הזה נסלח פתאום על חטאיו. זה סוג של איוולת לא-רציונלית שהטבח קוק היה אומר, או שהמקובלים המקוללים היו אומרים. זה עושה צחוק מוחלט של הצדק של אלוהים. זה לגמרי מפר חשיבה רציונלית, ולכן .הכרחי הוא שקר

 

2) הרמב"ם בשמונה פרקים אינו אומר שאפשר לאדם להתכחש בשלוש עשרה יסודות הדת, אך .עדיין יש לו חלק בעולם הבא אם ילך בארץ ישראל או ייקבר שם

 

3) אני חושד כי בהלכה זו הרמב"ם עושה הצהרות אגדיות שנועדו לשמש כלים פדגוגיים ללמד את .העם על חשיבותה של ארץ ישראל, אבל אלה לא הצהרות הלכתיות

.אם אלה היו הצהרות הלכתיות, הרמב"ם היה בוודאי כותב אותם בהלכות תשובה

 

4) לחלופין, הרמב"ם קובע כי אלה הם דעותיהם של החכמים - "אמרו חכמים", ולכן אולי הוא עצמו אינו מסכים עם אמירות אלה, אך עדיין רואה את זה שימושי להשתמש בהם ככלי לשכנע .את קוראיו על החשיבות של ארץ ישראל

הבה ננסה רגע לצאת מהקיבוע שחז"ל חלילה או הרמב"ם בעקבותם העלו על דעתם לומר שרשעים שנקברו בישראל עוונותיהם מחולים. מי שטוען דבר כזה עליו להוכיח זאת! דבר זה אינו עומד במבחן ההיגיון, וסותר את כל דברי חז"ל והרמב"ם במקומות אחרים שמאבדים אותם בידיים, וכן למעשה את כל התורה של העונשים בתורה, והרי הקבורה של האדם בארץ ישראל מכפרת על עוונותיו! אם כן מדוע שנעלה על הדעת דבר כזה שלא התכוונו אליו לא חז"ל ולא הרמב"ם?

 

ברור אפוא שכל הדברים אמורים באנשים כשרים וצדיקים אשר עשו טוב וחטאו מעט. כך גם לגבי כל השוכן בארץ ישראל עוונותיו מחולין. הארץ בבחינה מסוימת מסמלת את ההשגחה של ה' ויש בה יותר השגחה ממקומות אחרים. דברי חז"ל ללא ספק לדעתי לא אמורים על רשעים (בתקופתם היו מענישים רשעים במיתות בית דין, ולא שייך לפרש את דברי חז"ל לפי פרספקטיבה של ימינו שבה כל אחד עושה מה שהוא רוצה, כך שבסופו של דבר מן ההקשר ומשלל דבריהם נגד הרשעים, מובן שהמאמר הנ"ל עוסק בצדיקים ולא ברשעים). ואני לא מצליח לראות שום מקום להסתבך בנושא פשוט זה ולדחוק דחקים בהבנת הרמב"ם כאשר הוא הביע את דעתו בנושא במקומות רבים מאוד ושופך אור על סוגיה זו. אולי מרי אדיר יצליח להבין מה שאני מפספס.

.תודה על המילים החכמות שלך. אני רואה עכשיו ששנינו מסכימים זה עם זה

נראה לי ברור, כי בקשתו של יעקב אבינו לבניו שיקברו אותו בארץ ישראל, וכן בקשתו של יוסף להיקבר בארץ ישראל, שתיהן נובעות משאיפה לחינוך הדורות הבאים לחשיבותה העצומה של ארץ-ישראל, ולא מעבר לכך. זאת ועוד, דברי הרמב"ם בעניין הכפרה הם דברים מדרשיים ולכן הוא פותח את דבריו בהלכה שם במלים "אמרו חז"ל", כלומר מדובר בעניינים מוסריים אשר אין לקבל אותם כפשוטם.

 

כמו כן, מי שמבקש להיקבר בארץ-ישראל לפני מותו, מגלה בעצם את מה שחשוב לו בסוף ימיו, והוא התכלית האמיתית של האדם בעשיית המצוות וההכרה במציאותו של אל אחד שאין כיוצא בו. בעשיית מעשה זה ובבקשה זו, האדם למעשה מתחרט על כל הטיפשות והסכלות שהלך בה במשך כל ימיו בארצות הטומאה, ובמעשה הזה הוא מבטא את חזרתו בתשובה לה' אלהינו, ולכן מתכפרים חטאיו, כי אפילו אם שב בתשובה לפני מותו -- תשובתו מתקבלת, ויש לו חלק לעולם הבא.

 

כמו כן, אותו אדם שמצווה את בניו לקברו בארץ-ישראל מקדש את ה' במה שהוא מנחיל לבניו אחריו את היסוד החשוב הזה, ואולי בזכות צוואתו זו, בניו יעלו לארץ ישראל וימלאו את חלקם בייעודו של עם ישראל בקיום המצוות כאן בארץ ישראל.

 

קצרו של דבר, תכלית העניין לפי דעתי היא רוממות ארץ ישראל, וחשיבות השאיפה לעלות אליה ולעבוד דווקא בה את ה' יתעלה.

Newest Posts
  • היכן הרמב"ם כתב דבר בסגנון שאין לקבל את מה שלא מתקבל על השכל. אני זוכר שרבי שמואל בן חפני גאון כתב דברים בסגנון, אבל אם אני לא טועה אף הרמב"ם כתב דברים דומים.
  • "וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם " (בראשית ג, כב) החשש לכאורה לא מובן, מפני שאם הקב"ה היה רוצה, אדם יכל לאכול מהעץ הזה כמה שהוא רוצה ולמרות זאת לא לחיות לעולם. כמו כן מה הסבר הפסוק הבא: וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים (בראשית ג, כד)
  • האם לפי הרמב"ם אסור להסתכל בירח, בקשת, בברכת כהנים, או אדם בברית של עצמו? על ההסתכלות בקשת נאמר בחגיגה טז ע"א: "כל שלא חס על כבוד קונו רתוי לו שלא בא לעולם מאי היא רבי אבא אמר זה המסתכל בקשת רב יוסף אמר זה העובר עבירה בסתר מסתכל בקשת דכתיב כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד ה '" לאיסור ההסתכלות בירח אין אפילו רמז תלמודי, אלא נזכר בספר 'חרדים' בשם הספר שושן סודות... ר' ספר האדם על הירח (מ. כשר) עמ' 16. לגבי האיסור של שתי אלה, מעבר לזה שהם לא נפסקו להלכה במשנה תורה, בהלכות יסודי התורה (פרק ב) משמע בדיוק להפך, שכדאי ורצוי להסתכל בירח או בקשת. סביר להניח שלדעת הרמב"ם הגמ' הנ"ל עוסקת ברמזים (וראו ג"כ פי' רבינו חננאל על אתר, שדעתו אינה ברורה לי כל כך בנושא "המסתכל בג' דברים עיניו כהות, בקשת... מפני שאלו כולן אתו להרהורי בכבוד השם "). האם יש איסור לאדם להסתכל בברית של עצמו? בקצרה, לא. " אסור להסתכל בברית קודש, בין שלו ובין של אחרים" ( זוהר ח"ב דף סו: וכן ח"ג דף פד) אדרבה, מהמקורות התלמודיים מוכח שלא מדובר בדבר איסור אלא בדבר חסידות, אך כרגיל ספר הזוהר עשה משמש ושיבש כהרגלו. ירושלמי מגילה א, יא: "ולמה נקרא שמו רבינו הקדוש שלא הביט במילתו מימיו" דוקא במקרה זה בשולחן ערוך אבן העזר כג, ז, היטיב לתאר את ההלכה בנושא: "חסידים הראשונים וגדולי החכמים התפאר אחד מהם שלא נסתכל במילה שלו, ומהם מי שהתפאר שלא התבונן מעולם בצורת אשתו מפני שלבו פונה מדברי הבאי לדברי האמת שהם אוחזות לבב הקדושים". ואם כבר עסקנו בנושא הזה, אז כדאי להזכיר שלדעת רבינו לנשוי מותר לאחוז בברית בשעה שנצרך לנקביו , וכל החילוק הנוסף בין העטרה לשאר האיבר מקורו בטור (אהע"ז שם): "כתב הרמב"ם ז"ל: אסור למי שאינו נשוי לשלוח יד במבושיו כדי שלא יבוא לידי הרהור, ואפילו מתחת טיבורו לא יכניס ידו כדי שלא יבוא לידי הרהור, ואם ישתין מים לא יאחוז באמה וישתין, ואם הוא נשוי מותר , ובין נשוי ובין שאינו נשוי לא יושיט ידו באמה כלל אלא בשעה שנצרך לנקביו. ואני כתבתי באורח חיים ( ס"ס ג' ) דאף נשוי אסור אם לא מהעטרה ולמטה לצד הארץ" . לגבי ברכת כהנים, כל האיסור היה בזמן בית המקדש כשהשתמשו בשם המפורש.
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה.

ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי מרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה: "שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!