6 דצמ׳ 2018

הביטחון בה' במשנת הרמב"ם

2 תגובות

ישנם שתי שיטות בענין הביטחון בה'-א. לבטוח בה' שיעשה רק טוב לאדם. ב. לבטוח שכל מה שיעשה ה' זה טוב.

כמו איזה שיטה סובר הרמב"ם?

והיכן ביאר הרמב"ם את ענין הביטחון? (חיפשתי בכתביו המצויים ולא מצאתי התייחסות רחבה של הרמב"ם לנושא, בניגוד לר' אברהם בנו שהקדיש פרק בספרו המספיק לעובדי השם לענין הביטחון)

7 דצמ׳ 2018נערך: 9 דצמ׳ 2018

אין דבריי תשובה לדבריך, אבל כדאי לציין למ"ש בספק המספיק בעמוד פ:

"אמר הנביא בלשונו יתעלה "ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרעו ומן ה' יסור לבו". ואעתיק כאן דברי אבא מארי זצ"ל כי לולא המלים יסור לבו היו כלולים בקללה זו רוב בני אדם ואפילו כמעט כולם כי הבן בוטח על אביו האשה על בעלה והשותף על שותפו וכדו' ואלו הקללה נוגעת אך ורק למי שמצמצם בטחונו על בלעדי השי"ת ולא על מי שבוטח בפנימיותו בה' יתעלה ורק נעזר בבני אדם או משתמש באמצעים רגילים".

תוכל לעיין בדבריו אלה כאן: https://forum.otzar.org/download/file.php?id=35315

כשבאים לדון או להשוות את שיטת ר"א בן הרמב"ם עם שיטת אביו ולהבין אם הוא חולק עליו או לא, ראוי אפוא לציין את שיטתו. לפי רבינו אברהם יש ארבע מדרגות בביטחון, כשהנמוכה ביותר היא הראשונה ומעליה השניה, וכך הלאה עד הרביעית. אמנם לפני כן הוא מבהיר "ואחר זאת עליך לדעת כי הביטוי 'ביטחון' כולל (הרבה) מדרגות, אע"פ שבמובנה האמיתי של המילה מחייב שתהיה (רק) מדרגה אחת נקראת 'ביטחון' וכל השאר מהן למטה ממעלת הביטחון, מהן למעלה ממנה." (ראה דבריו שם בהרחבה שמסביר שיש גם מדרגות גם בחוסר ביטחון...). לאחר מכן ניגש רבינו אברהם ומונה את המדרגות כדלהלן:

 

1) הראשונה שיהא אדם מיווה ומצפה להשגת משאלתו מאתו יתברך כרוב רחמיו הגם שהוא חושש ודואג שמא יהיו עונותיו מונעים ממנו את הרחמים וזהו הנקרא מיחל לחסד ה' ומחכה לו ומקוה רחמיו ופסוקי דוד

"חזקו ויאמין לבבכם כל המיחלים לה"', "גם כל קויך לא יבושו".

 

2) והמדרגה השניה היא מי שעל תקותו ותוחלתו נתווסף הביקוש מאתו יתברך ביקוש פנימי שבלב וחיצוני שבלשון ובתפלות וזהו הנקרא "דורש ה"' ו"מבקש פניו" ו"קורא אל ה"' וכיוצא "ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב".

 

3) "והמעלה השלישית היא מי שבטוח בהשגת משאלותיו מאתו ית' ומאמין בזאת בוודאות ובלי ספקות וזהו הנקרא "חוסה בה"' ו"מאמין בו" ו"בוטח בו" וכיוצא "ויאמן העם וישמעו כי פקד ה"' ועל דור המדבר אסף אומר "לא האמינו לדברו ולא חכו לעצתו" לא דיים שלא האמינו אלא אף לא חכו לעצתו ומעלה שלישית זו לא ישיגוה רוב בני האדם אלא רק מי שנגלים אליו בחזון נבואי ומבשרים לו עתידו כמו אמונת אברהם "והאמין בה"' ועל מעלה זו אמר דוד "בה' חסיתי" "ויושיעם כי חסו בו". והמדרגה הזו היא הנעלה והנשגבה שבמעלות הבטחון ולא בנקל תושג ומעלה זו לא תיכון אלא במי שהוא חף מן העונות ונקי מן הפשעים והגיע אל השלימות וטעם מהשגחתו ית' בשיעור המחייבו למדת בטחון כזאת כמו שאמר דוד "ויבטחו בך יודעי שמך כי לא עזבת דורשיך ה"' דורשיך מורה על מעלה ב' בלבד כמך שמסופר על רבי חנינא בן דוסא שהיה מתפלל על החולים ואומר זה חי וזה מת, ואין זה מפאת בטחונם בצדקתם וזכויותיהם אלא מפאת בטחונם בחסדיו ית' "ולעתים יארע לעבד ה' כי מגודל אמונתו וקדושתו תבואנו הרגשה מוקדמת באיזה ענין ומכח הרגשה זו יבטח בדבר ההוא כפי המעלה השלישית אף על פי שלא באתהו התגלות נבואית ממש כמו שמסופר על הלל הזקן ששמע קול צווחות בעיר ואמר מובטח אני שאין אלו מתוך ביתי" ברכות ס ועליו הכתוב אומר "משמועה רעה לא יירא נכון לבו כטוח כד"'.

 

4) והמעלה הרביעית היא מעלת ההפקדה ופירושה שיפקיד האדם את עניניו או אחד מהם בידי ה' ית' ויערטל עצמו מכל צפייה ותשוקה עד שאחת היא לו אם ישיג דבר שהוא משתוקק אליו או אם ישיג את ההפך ממנו ונמצא מסתפק לשון שבע במה שגוזר ועושה ה' ית' והיא העליונה שבכל מעלות הבטחון וכמו במעשה אליעזר עבד אברהם "הנה אנכי נצב על עין המים היא האשה אשר הוכיח ה"' כלומר הפקיד את הדבר בידי ה' ית' ובמה שיבחר ויחפוץ ה' ולא במה שהוא אליעזר יתכוון ויחליט ובספרי הנביאים "השלך על הי יהבך והוא יכלכלך" כלומר מסור את הענין בידיו ית' והוא יכלכל אותך כפי מה שתגזורנה חכמתו ורחמנותו ואם לא תוכל להגיע למעלת ההפקדה העליונה החזק לפחות בסוף הפסוק שם "ובטח עליו והוא

יעשה" שהוא צירוף המעלה השנייה".

 

ראו כאן בעמודים ק"ב-ק"ג ועד ק"ו.

https://forum.otzar.org/download/file.php?id=35316

ושם בעמוד פד:

ולא תצא חופז כאחד הריקים ותיחפז בעזות פניך (לסמוך) על הביטחון בלבד בלי התעסקות בעבודה כמו שמצינו אצל הסוג הראשון, כי לכך דרושה התכשרות מודרגת עד שתגיע למעלה זו... (ראה המשך דבריו כאן בעמ' הנ"ל).

 

ועוד כתב (במהדורה החדשה, פלדהיים, עמוד 117):

"ואין כוונת הפסוקים המעוררים על הביטחון כגון הפסוק "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך וכיוצא בזה או כונת הפסוקים המגנים את המאמץ והשקידה (היתרה) כגון אותו פסוק שהבאנוהו וביארנוהו, כי מפני בטחונו (רשאי) שומר התורה לישב בחיבוק ידיים ללא מאמץ להשגת פרנסתו ולחכות שמזונותיו יבואו לו מן השמים כאותו מן (...) או ממקום לא נודע כדרך שאירע לקצת נביאים וחסידים בזמנים ידועים ובנסיבות מיווחדות, כי זוהי מדרגה שלא כל אחד יכול להשיגה ואפילו גדולי התנאים נתיגעו ועסקו בסיבות לפרנסתם: הלל היה חוטב עצים, וקרנא היה דולה מים, ורבי יהושוע היה פחמי, ואבא חלקיה היה חורש שכיר יום, והוא שהיה מתפלל על המטר בשנות בצורת ותפלתו הורידה גשמים לעולם כידוע לך מן הסיפור אודותיו"

 

אפשר לטעון ולשאול מדוע לחפש מחלוקת בין הר"א לאביו, ומדוע להניח שיש מחלוקת ביניהם בנושא זה? ואפשר גם להשיב מפני שבכמה מקומות נחלקו ביניהם אולי נחלקו גם כאן. כלומר זה לא הכרחי אבל ישנה אפשרות כזאת. בכל אופן, בחיפוש במשנה תורה ובסה"מ ובשו"ת לא נמצא אפילו איזכור בודד למילה "בטחון" במובן הרצוי. אבל אפשר אולי לדלות מפה ומשם רמזים לדעתו. המקום שבו הרמב"ם מבטא את דעתו בנושא זה של הביטחון לדעתי הוא בהלכות תלמוד תורה (ג, ט-יא):

 

כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה--הרי זה חילל את השם, וביזה את התורה, וכיבה מאור הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם הבא:  לפי שאסור ליהנות בדברי תורה, בעולם הזה. אמרו חכמים, כל הנהנה מדברי תורה, נטל חייו מן העולם.  ועוד ציוו ואמרו, לא תעשם עטרה להתגדל בהם, ולא קורדום לחפור בהם.  ועוד ציוו ואמרו, אהוב את המלאכה, ושנוא את הרבנות.  וכל תורה שאין עימה מלאכה, סופה בטילה; וסוף אדם זה, שיהא מלסטס את הבריות.

מעלה גדולה היא למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו, ומידת חסידים הראשונים היא; ובזה זוכה לכל כבוד וטובה שבעולם הזה, ולעולם הבא:  שנאמר "יגיע כפיך, כי תאכל; אשריך, וטוב לך" (תהילים קכח,ב)--"אשריך" בעולם הזה, "וטוב לך" לעולם הבא שכולו טוב. הרמב"ם רומז כאן לדרכים שהזכיר בנו. והמעלה השלישית היא למעשה דברי הרמב"ם כשמזכיר את החסידים הראשונים. המעלה הרביעית כנראה לא רלבנטית...

נראה לי כי המושג הקרוב ביותר ל"ביטחון" במשנת רבנו הוא השמחה, כי כאשר אדם שמח הוא למעשה בוטח בהקב"ה ואין לו שום דאגה או צער או חשש מהבאות. ועל השמחה כתבתי שני מאמרים צנועים:

 

1) איך אפשר לברך על הרעה?

 

2) השמחה במשנת הרמב"ם.

 

לשאלתך, דומני שהביטחון במשנת רבנו הוא להבין את מאמר חז"ל "כל דעבדין משמיא לטב" לכל עומקו והיקפו, כלומר מתוך ידיעת ה' והבנת אופני השגחתו. וכתבתי מעט על כך כפי הבנתי במאמרים שהזכרתי לעיל.

 

ניתן להקליק את שם המאמר במנוע החיפוש ולהגיע אליו בקלות.

Newest Posts
  • לאחרונה שאלתי את השאלה הבאה על ידי חבר - אני כותב את השאלה הכי טוב שאני זוכר אותה: "אני יוצא כרגע עם אישה שיש לה דעות מונוטאיסטיות טהורות מאוד - נקייה מכל קבלה ומיסטיקה וכו'. יצאתי עם נשים כבר כמה שנים וזו הפעם הראשונה שפגשתי אישה שיש לה רעיונות מונוטאיסטיים נקיים כמו שלי, ותואמת אותי גם בכל כך הרבה תחומים אחרים - היהדות שלנו ויעדי החיים והאישיות שלנו נראים מאוד תואמים. אבל היא לא מתלבשת בצורה צנועה, והיא התעקשה שהיא לא מוכנה להתפשר על בגדיה ושיערה. מצד שני יצאתי עם נשים שמתלבשות בצניעות רבה, אך היהדות שלהן מלאה בקבלה ומיסטיקה וכו '. מה עלי לעשות מעתה? מצד אחד ברור שאני רוצה להתחתן עם אישה שיש לה דעות מונוטאיסטיות נכונות, אבל אני חושש שאם היא נוחה להתלבש סביב גברים אחרים בבגדים לא צנועים - והיא נוחה בכך לפרסם את גופה לגברים אחרים מלבד בעלה, אז יש סיכוי גבוה יותר שהיא תהיה לא נאמנת לי בעתיד. וגם אם היא תמיד נאמנה, זה ממש מפריע לי שנוח לה שגברים אחרים מסתכלים עליה ככה, ושהיא אכן רוצה שגברים אחרים יסתכלו עליה ככה. מה עלי לעשות? האם עלי לחזור לצאת עם הנשים הצנועות יותר שיש להן אמונות אליליות, אך צנועות בהרבה - ככל שהן אינן מפרסמות את גופן באופן פומבי לגברים שאינם בעליהן, ויש פחות סיכוי שנשים מסוג זה יהיו לא נאמנות בעתיד, ובנוסף אני לא אצטרך לחיות עם הסערה המתמדת הזו שאשתי שמחה שגברים אחרים יסתכלו עליה בתאווה; האם אני חוזר לצאת עם נשים כאלה, או שאני צריך להמשיך לצאת עם האישה הנוכחית הזו אם כי יש לי שני החששות העצומים האלה כלפיה, שאין לי עם הנשים הצנועות? אם לאחר כל המאמצים היא אכן מסרבת להסכים להתלבש בצניעות ולכסות את שיערה, מה עלי לעשות? ואם היא מוכנה להתלבש בצניעות ולכסות את שערה, אך לא מכיוון שהיא מאמינה בצניעות נשית אלא רק מכיוון שהיא עושה את זה בשבילי, האם אני עדיין צריך לדאוג שהפנימיות החילונית שלה - אפילו כשהיא צנועה מבחינה חיצונית - פירושה שאני צריך לדאוג יותר מהאפשרות לחוסר האמינות שלה בעתיד, מאשר הייתי צריך לדאוג אם אחזור לצאת עם סוג הנשים הקבליות המיסטיות הצנועות הרגילות שיצאתי בהן עד עכשיו? מה הרמב"ם היה אומר לי לעשות אם הייתי שואל אותו את כל השאלות האלה?"
  • בראשׁית יט' כו: וַתַּבֵּ֥ט אִשְׁתּ֖וֹ מֵאַחֲרָ֑יו וַתְּהִ֖י נְצִ֥יב מֶֽלַח רלבג - ביאור המילות: "ותהי נציב מלח – רוצה לומר, שארץ סדום ועמורה היתה כמו נציב גדול ממלח , כי מחוזק השרפה התחדש שם מלח, כאומרו: ׳גפרית וָמלח שׂרֵפה כל ארצהּ׳ ( דברים כט, כב ). וראוי שתדע כי מהארץ הנשרפת יתחדש המלח, כמו שהתבאר בספר האותות. ולא זכר מה שקרה לאשתו בהביטהּ מאחריו, להִשָּׁעֲנוֹ על מה שזכר המלאך (יז) שיקרה לו אם יביט אחריו. ועוד, שכבר זכר אחר זה (ל) שכבר עלה לוט מצוער וישב בהר הוא ושתי בנותיו, וזה ראיה שכבר מתה אשתו." 1) מבחינה לשונית, הפרשנות של רלב"ג כאן נראית לגיטימית לחלוטין. 2) בנוסף, זה גם מעניק להסיפור הבנה טבעית יותר. 3) האם הרמב"ם יסכים לפרשנותו של רלב"ג כאן?
  • נשאלתי שאלה זו היום: "מדוע אברהם התחנן באלוהים להציל את צדיקי הסדום ממוות, אך הוא לא עשה זאת כאשר אלוהים ציווה עליו להקריב את בנו?"
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה.

ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי מרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה: "שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!