ינו׳ 10

דימיון בין האדם לקב"ה

1 תגובות

נערך לאחרונה: ינו׳ 10

בהרצאתך כאן על פרק י"א במורה (בדקות שבין 47:00-48:00) אמרת שאין שום דימיון בין האדם לקב"ה, פשוט כלום. אם כן מה פירוש "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו"?

 

א) לא אני אמרתי זאת כי אם רבנו במורה (א, לה), ודנתי מעט בעניין זה במאמרי: "לעורר רחמי שמים?", הנה ציטוט דברי רבנו מתוך מאמרי הזה:

 

"כשם שצריך לחנך את הקטנים ולפרסם בהמון כי ה' יתהדר ויתרומם אחד ושאין ראוי לעבוד זולתו, כך צריך לשנן להם כי ה' אינו גוף, ואין דמיון בינו לבין ברואיו כלל בשום דבר מן הדברים, ושאין מציאותו כעין מציאותם, ולא חייו כמו חיי החי מהם, ולא ידיעתו כמו ידיעת כל מי שיש לו ידיעה מהם, ושאין השוני בינו לבינם בריבוי ומיעוט בלבד, אלא במין המציאות, כלומר שצריך לאמת אצל הכל שאין ידיעתנו וידיעתו או יכולתנו ויכולתו שונים בריבוי ומיעוט וחוזק וחולשה וכל הדומה לכך, כי החזק והחלש דומים במינם בהכרח וכוללת אותם הגדרה מסוימת אחידה, וכך כל יחס לא יהא אלא בין שני דברים שהם תחת מין אחד. [...] אלא כל מה שמתייחס אליו יתעלה שונה מתארינו מכל צד עד שאינם מתאחדים בשום הגדרה כלל, וכן מציאותו ומציאות כל שזולתו נאמרת עליהם אמנם 'מציאות' בשיתוף השם כמו שאבאר. כשיעור הזה יספיק לקטנים ולהמון, לקבוע במחשבתם שיש שם מצוי שלם שאינו גוף ולא כוח בגוף הוא האלוה, ולא ישיגהו שום אופן מאופני החיסרון, ולפיכך לא תשיגהו התפעלות כלל [כי כמו שראינו לעיל כל התפעלות היא מגרעת, ואין לה' יתעלה מגרעות]".

 

וזה פשוט וברור, כי אם היה דמיון אמתי כלשהו בינינו לבינו, מן ההכרח היה לייחס לו גשמות.

 

ב) כדי לקבל תשובה לשאלתך עיין במורה (א, א), ואצטט רק קטע קטן מסוף הפרק שם:

 

"וכאשר ייחד האדם בעניין מופלא מאוד, שבו מה שאין בשום דבר בכל המציאות מתחת גלגל הירח, והיא ההשגה השכלית אשר אין בו שימוש חוש ולא יד ולא כתף, לפיכך דימהו בהשגת ה' שאינה בכלים. ואף-על-פי שאין דימוי לפי האמת אלא רק במחשבה ראשונה [=בעיון שטחי טרם התבוננות מעמיקה]. ונאמר באדם מחמת העניין הזה, כלומר: מחמת השכל האלוהי הנצמד בו, שהוא בצלם אלוהים ובדמותו, לא שה' יתעלה גוף שיהיה אם כן בעל תבנית".

Newest Posts
  • היכן הרמב"ם כתב דבר בסגנון שאין לקבל את מה שלא מתקבל על השכל. אני זוכר שרבי שמואל בן חפני גאון כתב דברים בסגנון, אבל אם אני לא טועה אף הרמב"ם כתב דברים דומים.
  • "וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם " (בראשית ג, כב) החשש לכאורה לא מובן, מפני שאם הקב"ה היה רוצה, אדם יכל לאכול מהעץ הזה כמה שהוא רוצה ולמרות זאת לא לחיות לעולם. כמו כן מה הסבר הפסוק הבא: וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים (בראשית ג, כד)
  • האם לפי הרמב"ם אסור להסתכל בירח, בקשת, בברכת כהנים, או אדם בברית של עצמו? על ההסתכלות בקשת נאמר בחגיגה טז ע"א: "כל שלא חס על כבוד קונו רתוי לו שלא בא לעולם מאי היא רבי אבא אמר זה המסתכל בקשת רב יוסף אמר זה העובר עבירה בסתר מסתכל בקשת דכתיב כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד ה '" לאיסור ההסתכלות בירח אין אפילו רמז תלמודי, אלא נזכר בספר 'חרדים' בשם הספר שושן סודות... ר' ספר האדם על הירח (מ. כשר) עמ' 16. לגבי האיסור של שתי אלה, מעבר לזה שהם לא נפסקו להלכה במשנה תורה, בהלכות יסודי התורה (פרק ב) משמע בדיוק להפך, שכדאי ורצוי להסתכל בירח או בקשת. סביר להניח שלדעת הרמב"ם הגמ' הנ"ל עוסקת ברמזים (וראו ג"כ פי' רבינו חננאל על אתר, שדעתו אינה ברורה לי כל כך בנושא "המסתכל בג' דברים עיניו כהות, בקשת... מפני שאלו כולן אתו להרהורי בכבוד השם "). האם יש איסור לאדם להסתכל בברית של עצמו? בקצרה, לא. " אסור להסתכל בברית קודש, בין שלו ובין של אחרים" ( זוהר ח"ב דף סו: וכן ח"ג דף פד) אדרבה, מהמקורות התלמודיים מוכח שלא מדובר בדבר איסור אלא בדבר חסידות, אך כרגיל ספר הזוהר עשה משמש ושיבש כהרגלו. ירושלמי מגילה א, יא: "ולמה נקרא שמו רבינו הקדוש שלא הביט במילתו מימיו" דוקא במקרה זה בשולחן ערוך אבן העזר כג, ז, היטיב לתאר את ההלכה בנושא: "חסידים הראשונים וגדולי החכמים התפאר אחד מהם שלא נסתכל במילה שלו, ומהם מי שהתפאר שלא התבונן מעולם בצורת אשתו מפני שלבו פונה מדברי הבאי לדברי האמת שהם אוחזות לבב הקדושים". ואם כבר עסקנו בנושא הזה, אז כדאי להזכיר שלדעת רבינו לנשוי מותר לאחוז בברית בשעה שנצרך לנקביו , וכל החילוק הנוסף בין העטרה לשאר האיבר מקורו בטור (אהע"ז שם): "כתב הרמב"ם ז"ל: אסור למי שאינו נשוי לשלוח יד במבושיו כדי שלא יבוא לידי הרהור, ואפילו מתחת טיבורו לא יכניס ידו כדי שלא יבוא לידי הרהור, ואם ישתין מים לא יאחוז באמה וישתין, ואם הוא נשוי מותר , ובין נשוי ובין שאינו נשוי לא יושיט ידו באמה כלל אלא בשעה שנצרך לנקביו. ואני כתבתי באורח חיים ( ס"ס ג' ) דאף נשוי אסור אם לא מהעטרה ולמטה לצד הארץ" . לגבי ברכת כהנים, כל האיסור היה בזמן בית המקדש כשהשתמשו בשם המפורש.
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה.

ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי מרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה: "שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!