יולי 2

דרדעי שחובש כיפה סרוגה

10 תגובות

נערך לאחרונה: יולי 3

נראה מן הכתבים השונים של הרמב"ם כי לדעתו בגדים הם לעתים קרובות סמל למעמד חברתי וזהות חברתית. לאור זה, ולאור העובדה שהציונות הדתית מגלמת לעתים קרובות את האנטיתזה של הרמב"ם, האם זה מתאים למי שאינם ציונים דתיים - במיוחד אם הם ?דרדעים - לחבוש כיפה סרוגה

 

דרדעי אמיתי לעולם לא היה חובש כיפה משיחית של חב"ד. עם כל הערכים ההשקפות והמנהגים של הציונות הדתית - שרבים מהם מפרים לחלוטין את הרמב"ם - איך כיפה סרוגה מתאימה יותר לתלמיד אמיתי של הרמב"ם מאשר ?כיפה משיחית של חב"ד

 

שנית, אולי זו גם בעיה של שקר? אחרי הכל, הם לובשים בגדים שמשמעותם שהם שייכים .למחנה, שלמעשה הם אינם שייכים לה - הן מבחינה מעשית, ובוודאי מבחינה אידיאולוגית

יולי 3נערך: יולי 5

יש משמעות גדולה מאוד ללבוש שאדם לובש! הכיפה הסרוגה כמו השחורה מסמלת השתייכות למגזר מסויים. לטעמי יש בזה משום עידוד ופרסום ללכת בדרכי אותם אנשים באותם מגזרים. רוב רובם של הסרוגים או בעלי הכיפות השחורות חוטאים בהגשמה ועוד, והיה עדיף להיבדל מהם חיצונית באיזו דרך.

 

ניקח לדוגמה איש אקדמיה רמבמיסט שהולך עם כיפה סרוגה, ואנשים לא יודעים מה זה אומר להיות רמבמיסט, וכשהם רואים אותו עם הכיפה הסרוגה הם מניחים שהרמב"ם מסכים עם הדרך של הציונות הדתית, והם עשויים להצטרף אליה "ראינו הרבה מהציונות הדתית באוניברסיטה, הם אנשים מלומדים וחכמים" והוא נמצא מחטיא את הרבים בלבושו (כי הוא משמש מעין פרסומת חיה לקבוצה ההיא).

לעומת זאת, אם היה סימן היכר למי שהולך בדרכו של הרמב"ם, כולם יאמרו "אלה עם הלבוש המסוים הזה הם רמבמיסטים, איזה ישרים ואמתיים הם, אנחנו רוצים גם כן להיות כך" ויימשכו לדרך האמת.

התבדלות חיצונית היא מוכרחת המציאות בזמנינו יותר מכל זמן אחר. אני לא בטוח שיסכימו איתי רבותיי וחבריי אבל כתבתי את התרשמותי וטעמי בנושא, ומי שיסכים יסכים.

יולי 3נערך: יולי 3

!!יישר כוחך

 

זה בהחלט נכון שבגדים - במיוחד התלבושות של קבוצות וקהילות ספציפיות - חשובים מאוד לזהות האנושית ולשייכות אנושית, והם גם חיוניים בסיוע לקבוצות מסוימות להבטיח את .הישרדותם ואת פריחתם, וכדי להשיג את מטרותיהם הספציפיות

 

לאור המילים האמיתיות והחכמות שלך, איזה סוג של כיפה ייחודית - ובדרך כלל איזה סוג של ?בגדים ייחודיים - רמבמיסטים ילבשו

משהו שלא משייך לשתי הקבוצות האלה.

אגב, כל הנושא של כיסוי הראש לגברים אינו חובה, אלא הוא צניעות גדולה לתלמידי חכמים.

וכיסוי ראש לבנות רווקות הוא חובה מן הדין

אבל כולם מקפידים במה שלא אסור ולא מקפידים במה שאסור מדין תורה.

כיסוי ראש לגברים חובה בתפילה בלבד.

"כיסוי ראש לגברים חובה בתפילה "

 

?מנא הני מילי

האם זה אומר שלפי הרמב"ם מותר לאדם לומר ברכות הנהנין, וקידוש, והבדלה, ןברכת המזון, ותפילת הדרך ?וכו ללא כיפה

יולי 3נערך: יולי 4

לפי הרמבם, בהחלט כן.

זה דבר שהוצרך בתפילה, בדיוק כפי שהצריכו הכנת לבוש וכו' כי עומדים לפני מלך. לא הצריכו לבוש כמו לפני מלך שמברכים. אף אחד מאלה שמכריח לברך בכיסוי ראש לא דורש את זה מבנותיו משום מה, וכשהוא הולך לים הוא מברך עם בגד ים בלבד. ונוסיף לזה את ההלכה שאשה יכולה לכתחילה לקוץ חלה ולברך עליה בזמן שהיא עירומה. אם כן, ניתן לראות מכאן שברכה אינה כתפילה.

 

ובשונה ממה שמקובל לחשוב, זו ממש לא דעתו היחידה של הרמב"ם. אלא ככה כתבו גם 'גדולי אחרוני אשכנז' שהחמירו והקילו בדברים אחרים:

 

הבה נראה למשל את דברי המהרש"ל בשו"ת סימן ע"ב

 

שאלה למי שראשו כבד יש לו היתר לישב ולאכול בגילוי ראש.

 

תשובה אין אני יודע איסור לברך בלא כסוי ראש ומהרא"י פשוט לו שאסור בהזכרת שם בלא כיסוי הראש ולא ידענא ממאי והנה מצאתי שכתב במסכת סופרים (פי"ד הט"ו) יש בו מחלוקת שכתב פוחח הנראים כרעיו או בגדיו פרומים או מי שראשו מגולה פורס את שמע וי"א בכרעיו ובבגדיו פרומים פורס אבל לא בראשו מגולה ואינו רשאי להוציא הזכרה מפיו ע"כ. ור' ירוחם כתב בסוף נתיב ט"ז שאסור לברך בגילוי הראש ולולי שאינני רגיל לחלוק על הקדמונים א"ל שיש גדול שיסייעני הייתי נוטה להקל ולברך בגילוי הראש ואפילו לקרות ק"ש שרי שהרי איתא במדרש רבה (ויקרא פרשה כ"ז) אמר רבי ברכיה מלך בשר ודם משגר פרוטגמא שלו למדינה מה הם עושין כל בני המדינה עומדים על רגליהם ופורעים את ראשיהן וקוראין אותה באימה ביראה ברתת ובזיע אבל הקב"ה ית' אומר לישראל קראו ק"ש פרוטגמה דידי הרי לא הטרחתי עליכם לקרות לא עומדים ולא פרועי ראש כו' משמע להדיא דליכא איסור בפריעת ראש אלא שלא החמיר עליהם ומה אעשה שכבר הורו לאיסור אבל בזה תמיהני שנהגו איסור בפריעת ראש אף בלא תפילה ולא ידעתי מאין זה להם כי לא מצינו איסור בפריעת הראש כי אם לאשה כדאיתא בפ' המדיר (ע"ב) וממידת חסידות הוא שלא לילך ד' אמות בגילוי הראש ודוקא הליכה ד' אמות כדאיתא פ' כל כתבי (קי"ח:) אמר ר' חנינא תיתי לי דלא סגינא ד' אמות בגילוי הראש והוא ממידת חסידות כמו שחשיב שם אינך תיתי לי כו' ועוד ראייה מפ"ק דקידושין (ל"א) דמסיק שם אמר ריב"ל אסור להלוך ד' אמות בקומה זקופה שנ' מלא כל הארץ כבודו רב הונא בריה דרב יהושע לא מסגי ד' אמות בגילוי הראש אמר שכינה למעלה מראשי משמע דוקא בקומה זקופה הוא אסור אבל בגילוי הראש אין בו איסור אלא שרב הונא החמיר על עצמו מכח מידת חסידות ועכשיו הוא להיפך בקומה זקופה אינם נזהרים ואדרבה הגאים והעשירים הולכים נטויי גרון ובגילוי הראש נזהרים לא מחמת חסידות אלא סוברים דת יהודית הוא. עוד מצאתי כתוב הא דגלוי הראש כו' היינו באויר השמים דוקא וכן נראה לפרש הא דקומה זקופה אף שמלא כל הארץ כבודו מ"מ אינו נראה כאילו אינו משגיח בעושיהן כי אם מי שהולך באויר השמים ושם יש לו לזכור ולהתעורר אף שמהררא"י כתב שאין לחלק בין בית לחצר כי מלא הארץ כבודו היינו בהזכרת השם וכן מסתבר שמדת חסידות הוא בהזכרת השם שלא יהא בגילוי הראש כמו הולך ד' אמות באויר השמים וכן מצאתי כתוב בשם הר"ם שכל זה מידת חסידות אלא שהר"ף כתב שיש למחות שלא לכנס בב"ה בגילוי הראש וכן הטור לא כתב ויכסה ראשו אלא גבי תפילה ולא גבי ק"ש ומה אעשה שהעם נהגו בו איסור ואיני רשאי להקל בפניהם. ושמעתי על חכם אחד כשהיה לומד היה לומד בגילוי הראש ואמר שכבד עליו המשא ומ"מ נראה בעיני אף שאין איסור בדבר ואף לא מידות חסידות כשאינו מזכיר השם מ"מ לת"ח יש לו להזהר מאחר שהעם תופסים בה לקלות ולפריצות כאלו עובר על דת יהודית ואפילו לומד בחדרו אין לסמוך על זה שמא העם הארץ יראה ויקל בו לא בחינם אמרו כל שאסור מפני מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור ועכשיו אני אגלה את קלון האשכנזים בודאי מי ששותה יין נסך במלון של גוים ואוכל דגים מבושלים בכלים שלהם והמחמיר הוא שמאמין לפונדקית שלא בשלו בה אין חוששין עליו ואין בודקין אחריו ונוהגין בו כבוד אם הוא עשיר ותקיף ומי שהיה אוכל ושותה בהכשר רק שהיה בגילוי הראש היו תופסין אותו כאלו יצא מן הכלל. ע"כ החכם עיניו בראשו שידע להשמר שלא יתפשו עליו ואם כבד עליו להניח על ראשו דבר כבד יכסה ראשו בבגד פשתן דק או במשי ומ"מ נראה אפי' מי שירצה לברך ברכת נהנין והוא בלילה שאין לו כובע עליו או כשרוחץ באמבטי די לו במה שמכסה את ראשו בידיו אף שגדול אחד העתיק לאיסור ומהררא"י הביאו וראייתו מר"ת שכשהיה רוחץ בחמין והיה שותה היה מתכסה בבגד כנגד לבו כו' משמע דוקא בבגד ולא בידים אין זה ראייה כי מ"ה לא חשוב כיסוי שדרך האדם להניח ידיו על לבו והרואה לא ידע שצריך לכסות את הלב או ידמה לו שלא כסהו ממש כנגד הלב אבל למעלה מראשו שהוא דבר הניכר מספיק בכיסוי היד בפרט לפי מה שכתבתי שאין בו איסור כ"א חסידות מספיק לו כיסוי היד בפרט באקראי בעלמא."

 

ומה כותב ה'גאון' מווילנא בביאורו על שולחן ערוך אורח חיים סימן ח, במסקנת דבריו?

"כללא דמילתא, אין איסור כלל בראש מגולה לעולם, רק לפני הגדולים, וכן בעת התפילה אז נכון הדבר מצד המוסר, ושאר היום לקדושים שעומדים לפני ה' תמיד"

 

שו"ת מלמד להועיל ח"ב יו"ד סימן נו (צונזרה והוסרה מדפוסי החרדים! בהוצאת ספריית בני תורה) בשם הרש"ר הירש מגרמניה:

 

"הנה בק"ק יראים דפפד"מ בבית החינוך שנתיסד מהגאון ר' שמשון רפאל הירש זצ"ל (שאני הייתי מורה שם ב' שנים וחצי) יושבים התלמידים בשעת לימוד שאר המדעים בפריעת ראש, ורק בשעת לימוד תורה מכסים ראשם (וכן הוא המנהג בבית הספר בהאמבורג) וזה נעשה שם עפ"י תקנת הרה"ג מו"ה ש"ר הירש זצ"ל. ובפעם ראשון שבאתי לביתו של הרה"ג ש"ר הירש בכובע על ראשי, אמר לי שכאן הוא דרך ארץ להסיר הכובע מעל הראש כשבאין אל אדם חשוב, ואולי יראה מורה אחר (יש בבית החינוך שם גם הרבה מורים א"י) שאני איני מסיר הכובע מעל הראש לפני ראש בית החינוך (דירעקטאר) היה מחשב זה כאילו אני מבזה אותו. ובזה וכיוצא בזה אין בו משום בחוקותיהם."

 

זה אחד המקומות היחידים בנושאים מעין אלה שיש הסכמה כל כך נרחבת עם דעתו של הרמב"ם.

 

מעל כל הנ"ל אני ממליץ מאוד לקרוא את תשובתו המעניינת של רבי יהודה אריה ממודינא בשו"ת סימן כ"א שדרש ברבים שמותר ללכת בגילוי ראש ומעיד על עצמו שעשה מעשה. ואם כבר הזכרנו אותו נציין שחכם זה היה מן היחידים בדורו שהתנגדו לאמונה בקבלה והגלגולים בספרו ארי נוהם (ומרי הישיש מזכיר את תשובותיו ודבריו בנושא), ותכונת האמת עשויה להיות ניכרת אצלו גם בזאת (הוא לא חשש לומר את האמת בתור אב"ד ונציה כי הייתה לו פרנסה מכובדת בתור מורה למקצועות חול והוא לא נזקק לטובות הציבור בנושא הכלכלי).

.רבי יהודה אריה ממודינא זצ"ל: הוא גיבור גדול שלי. אדם גדול באמת, פולימט אמיתי

 

'.הרב אליהו דל מדיגו היה גם הוא אדם גדול, והוא כתב ספר נהדר בשם 'בחינת הדת

 

.אולי אתה כבר מכיר את זה

אכן, גם הספר השני שהזכרת מתקופה אחרת (סמוכה) וממקום אחר, גם כן מהווה ציון דרך בעל חשיבות למלחמה בעבודה זרה שחדרה ליהדות. הספר נמצא ברשת ואפשר לקרוא בו באופן מקוון. ישנן עוד כמה ספרים בנושאים אלה שיצאו בדורות הסמוכים בעד ונגד, כמו למשל של נכדו המכונה "היש"ר מקנדיאה" שכתב בעד הקבלה בספר מצרף לחכמה.

Newest Posts
  • כתלמידי הרמב"ם מה צריכה להיות הגישה שלנו לשפת היידיש? 1) זה נכון ששפה זו הייתה ועודנה שפת האם והשפה העיקרית של לימוד בעל-פה של היהודים האירופאים הפגאניים במשך מאות שנים, אבל זה גם נכון שכשיהודים בתקופת התנ"ך והחז"ל דיברו בדרך כלל בעברית ובארמית הם השתמשו בלשונות האלה לכל מיני התנהגות חוטאת. עם זאת, בוודאי שלא נטען שמסיבה זו עלינו לגנות ולהשליך עברית וארמית. אז מדוע עלינו להתייחס ליידיש אחרת? 2) בנוסף, הזוהר ורבים מכתבי האריזול הם בארמית, וכתבים קבליים וחסידיים רבים נכתבים בעברית; עם זאת, בוודאי שלא נטען שמסיבה זו עלינו לגנות ולהשליך עברית וארמית. אז מדוע עלינו להתייחס ליידיש אחרת? 3) יתר על כן, אנו יודעים גם כי הרמב"ם כותב בהערותיו על פִּיוּטִיוּת בחתונות שמה שחשוב אינו השפה הספציפית אלא התוכן. 4) כנקודה נוספת, הרמב"ם קובע כי מותר לכתוב ספר תורה ביוונית עתיקה, והוא אומר את זה אף על פי שזו הייתה שפתו של עם יווני קדום שעסק ברשימת רעות אינסופית. אולי נראה שגם זה מרמז כי אין לגנות ולהשליך את יידיש רק משום ואע"פ שזו השפה הייתה ועודנה שפת האם של היהודים האירופאים הפגאניים במשך מאות שנים - ושבאמצעותה הם עסקו בעל-פה, והפיצו בעל-פה, את הרעל האלילי שלהם, כפי שהם ממשיכים לעשות כיום.
  • כשמשהו טוב קורה, נהוג לרבים בימינו להכריז 'ישתבח שמו!' 1) האם זה תרגול טוב? 2) מה, אם בכלל, הביטוי המקביל בו השתמשו אנשים בתימן? 3) מה, אם בכלל, הביטוי המקביל שהרמב"ם מייעץ לנו להשתמש בו?
  • היכן הרמב"ם כתב דבר בסגנון שאין לקבל את מה שלא מתקבל על השכל. אני זוכר שרבי שמואל בן חפני גאון כתב דברים בסגנון, אבל אם אני לא טועה אף הרמב"ם כתב דברים דומים.
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה.

ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי מרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה: "שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!