18 דצמ׳ 2018

בציעת הפת

4 תגובות

נערך לאחרונה: 18 דצמ׳ 2018

הלכות ברכות (ז,ג)

"אין הבוצע רשאי לבצוע, עד שיביאו מלח ולפתן לפני כל אחד ואחד, אלא אם כן נתכוונו לאכול פת חרבה.  ואינו בוצע לא פרוסה קטנה, מפני שהוא נראה כצר עין, ולא פרוסה יתר מכביצה, מפני שנראה כרעבתן; ובשבת, יש לו לבצוע פרוסה גדולה.  ואינו בוצע, אלא ממקום שבשל יפה יפה."

 

1) האם מדובר בזמנם כשלא היו מוסיפים מלח ללחם?

 

2) מה זה הלפתן הזה לפי רבינו? (בברכות מ. פי' רש"י כל דבר הנאכל עם הפת) לדוגמה סלטים וכדומה גם כן נחשב?

 

3) מה הכוונה לתת לפני כל אחד ואחד?

 

אגב, 'המקובלים' טובלים את הפת המלוחה במלח ג' פעמים. אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור והשלישי כנגד שניהם... ואולי אפשר למצוא לזה רמז על דרך 'הסוד' כי ג"פ בגימטריא 84 עם הכולל, ומלח בגימטריא 84. (זו הייתה מילתא דבדיחותא)

1) נראה כי משום דרך ארץ קבעו הלכה זו, כלומר דרכם הייתה לאכול לחם בלפתן, ולכן על הבוצע להתחשב בסועדים ולהמתין עד שיהיה לפני כל אחד ואחד לפתן. ומשום כך אינו צריך להמתין במקום שאוכלים פת חרבה.

 

2) הלפתן כשמו כן הוא - כל דבר שמלפתים בו את הפת, כלומר אוכלים עמו פת.

 

3) כלומר שלכל אחד ואחד תהיה גישה ללפתן שיוכל ללפת בו, כאשר יגיע אליו כזית מפת הבציעה.

 

עשיית פעולות מסוימות שלוש פעמים, מעבר לאמונה הסגולית-המאגית שיש בעניין (וכל הזיה מאגית יסודה באלילות), יש בזה גם זכר לנצרות. ועל ענייני הגימטריה יש לומר: "וצדיקים ילכו בם ופושעים ייכשלו בם". וכבר אמר מָרי שבענייני הגימטריה ניתן להגיע לתכלית הרוממות ולתכלית השפלות כאחד.

20 דצמ׳ 2018נערך: 20 דצמ׳ 2018

מדברי רבינו משתמע שלא מספיק רק מלח או רק לפתן אלא צריך שניהם, גם מלח וגם לפתן - כדבריו "עד שיביאו מלח ולפתן לפני כל אחד ואחד".

 

לא זכיתי להבין מתשובתך האם זה מדובר בזמנם, ובימיהם לא היו מוסיפים מלח ללחם. למה זה משנה? כי אם בימיהם היו מוסיפים מלח ללחם ובכל זאת הצריכו מלח מבחוץ (אולי כדי לזכור "על כל קרבנך תקריב מלח" והשולחן דומה למזבח וכו' וכו') אז אין הבדל בין ימינו לימיהם. אבל אם ההלכה עוסקת בלחם שלא נוסף בו מלח אז בימינו כמעט אין מציאות שצריך להוסיף מלח.

 

שנית, מי בזמנינו מתכוון לאכול פת חרבה - ללא מלח וללא לפתן?

 

(לא היית צריך להתעכב על המילתא דבדיחותא. ברור שדבריהם שטויות והבלים, ורציתי לקיים את המצווה "גחך תגחכנו". אבל אם כבר הזכרת שגם יש בזה זכר לנצרות אז זה גם חשש עבודה זרה ממש, ואשמח לשמוע למה כוונתך כדי שאעביר זאת הלאה ואמנע אחרים מכך אם אוכל)

נראה לי כי אין כל משמעות אם מוסיפים מלח ללחם או לא, העיקר כאן הוא ליפות הפת, וכמו שאמרת גם בימינו "מי נוהג לאכול לחם ללא לפתן"? נמצא, כי הלפתן הוא מרכיב מרכזי וחשוב בסעודה, ולכן התייחסו אליו גם מבחינה הלכתית, וכרכו אותו בהלכות סעודה ודרך ארץ.

 

בעניין המלח, דרכם בימי קדם הייתה לאכול מלח בסעודה, ולמיטב זכרוני אף היו מולחים אתה החניכיים בתום הסעודה, לנקיות הפה (דבר אשר מועיל מאד לחיטוי החניכיים), ורק בגלל שזה היה מנהג העולם ללפת את הפת בלפתן ומלח, הרמב"ם הזכיר עניין זה.

 

כמו כן, נראה לדעת רבנו שיש להניח על השולחן גם מלח, לא משום הפסוק שהזכרת, אלא משום שלא ראוי לברך על הלחם לפני שהניחו לפני הסועדים את המרכיבים המרכזיים בסעודת הפת: לפתן ומלח.

 

בעניין עשיית דבר שלוש פעמים, לא אתפלא אם מדובר בהשפעה נוצרית (השילוש ה"קדוש"), ומָרי באחד המקומות (לא הצלחתי לאתרו כעת) אומר, שעדיף להבדיל על נר בעל פתילה אחת, גם כי ניתן לראות את צבעי אורות הנר (בורא מאורי האש) על הצד הטוב ביותר, וגם כי הדקדוק להשתמש בשלוש פתילות גרוע משום דבר אחר, וכוונתו כנראה ליש"ו.

 

Newest Posts
  • היכן הרמב"ם כתב דבר בסגנון שאין לקבל את מה שלא מתקבל על השכל. אני זוכר שרבי שמואל בן חפני גאון כתב דברים בסגנון, אבל אם אני לא טועה אף הרמב"ם כתב דברים דומים.
  • "וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם " (בראשית ג, כב) החשש לכאורה לא מובן, מפני שאם הקב"ה היה רוצה, אדם יכל לאכול מהעץ הזה כמה שהוא רוצה ולמרות זאת לא לחיות לעולם. כמו כן מה הסבר הפסוק הבא: וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים (בראשית ג, כד)
  • האם לפי הרמב"ם אסור להסתכל בירח, בקשת, בברכת כהנים, או אדם בברית של עצמו? על ההסתכלות בקשת נאמר בחגיגה טז ע"א: "כל שלא חס על כבוד קונו רתוי לו שלא בא לעולם מאי היא רבי אבא אמר זה המסתכל בקשת רב יוסף אמר זה העובר עבירה בסתר מסתכל בקשת דכתיב כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד ה '" לאיסור ההסתכלות בירח אין אפילו רמז תלמודי, אלא נזכר בספר 'חרדים' בשם הספר שושן סודות... ר' ספר האדם על הירח (מ. כשר) עמ' 16. לגבי האיסור של שתי אלה, מעבר לזה שהם לא נפסקו להלכה במשנה תורה, בהלכות יסודי התורה (פרק ב) משמע בדיוק להפך, שכדאי ורצוי להסתכל בירח או בקשת. סביר להניח שלדעת הרמב"ם הגמ' הנ"ל עוסקת ברמזים (וראו ג"כ פי' רבינו חננאל על אתר, שדעתו אינה ברורה לי כל כך בנושא "המסתכל בג' דברים עיניו כהות, בקשת... מפני שאלו כולן אתו להרהורי בכבוד השם "). האם יש איסור לאדם להסתכל בברית של עצמו? בקצרה, לא. " אסור להסתכל בברית קודש, בין שלו ובין של אחרים" ( זוהר ח"ב דף סו: וכן ח"ג דף פד) אדרבה, מהמקורות התלמודיים מוכח שלא מדובר בדבר איסור אלא בדבר חסידות, אך כרגיל ספר הזוהר עשה משמש ושיבש כהרגלו. ירושלמי מגילה א, יא: "ולמה נקרא שמו רבינו הקדוש שלא הביט במילתו מימיו" דוקא במקרה זה בשולחן ערוך אבן העזר כג, ז, היטיב לתאר את ההלכה בנושא: "חסידים הראשונים וגדולי החכמים התפאר אחד מהם שלא נסתכל במילה שלו, ומהם מי שהתפאר שלא התבונן מעולם בצורת אשתו מפני שלבו פונה מדברי הבאי לדברי האמת שהם אוחזות לבב הקדושים". ואם כבר עסקנו בנושא הזה, אז כדאי להזכיר שלדעת רבינו לנשוי מותר לאחוז בברית בשעה שנצרך לנקביו , וכל החילוק הנוסף בין העטרה לשאר האיבר מקורו בטור (אהע"ז שם): "כתב הרמב"ם ז"ל: אסור למי שאינו נשוי לשלוח יד במבושיו כדי שלא יבוא לידי הרהור, ואפילו מתחת טיבורו לא יכניס ידו כדי שלא יבוא לידי הרהור, ואם ישתין מים לא יאחוז באמה וישתין, ואם הוא נשוי מותר , ובין נשוי ובין שאינו נשוי לא יושיט ידו באמה כלל אלא בשעה שנצרך לנקביו. ואני כתבתי באורח חיים ( ס"ס ג' ) דאף נשוי אסור אם לא מהעטרה ולמטה לצד הארץ" . לגבי ברכת כהנים, כל האיסור היה בזמן בית המקדש כשהשתמשו בשם המפורש.
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה.

ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי מרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה: "שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!