יוני 23

ברוך שאמר - נתקן אחר סתימת התלמוד?

1 תגובות

נערך לאחרונה: יוני 23

ר' חזקיה די סילווה (ה'פרי חדש') הקשה: הרי אנחנו אומרים שלאחר חתימת התלמוד לא ניתן יותר לתקן ברכות, אם כן ברוך שאמר שלא הובא בתלמוד מן הסתם תוקן בתקופת הגאונים, ולמה אומרים אותו כולם כולל הרמב"ם?

 

באו"ח סימן נ"א על אמירת ברוך שאמר הוא מעיר:

"תמהני מאחר שנסתם ונחתם התלמוד איך יכלו הגאונים לתקן ברכות מחודשות? ומהתימה על הרא"ש שתמה גבי ברכת פדיון הבן ובכאן הודה להם נמי. וצ"ע."

 

 

הקושיה הנ"ל מעמידה בבסיסה כמה הנחות שיש לי עליהן את השאלות הבאות:

 

1) מי אמר שאם הוא לא נזכר בתלמוד אז הוא תוקן בתקופת הגאונים?

 

2) מי אמר שלדעת הרמב"ם אם זה לא תוקן בתקופת התלמוד (אלא בתקופת הגאונים) אז אסור לברך?

 

3) הרמב"ם כותב שאסור לברך אשר צג אגוז, אבל לא מהסיבה שזה לא תוקן בתלמוד אלא "כי הוא דבר מגונה

 

 

לכאורה אם מדובר בברכה שתוקנה לאחר התלמוד לא היה על הרמב"ם להוסיפה, ואולי רבנו היה סבור שהיא מסורת הגאונים, כלומר שהייתה להם מסורת שהיא קדומה מימי התלמוד.

 

עוד ייתכן שרבנו סבר שהיה כוח מסוים לגאונים להוסיף, שהרי לעתים, אמנם נדירות, הוא פוסק לפי מנהגיהם, אך ייתכן שגם כאן הוא תולה את כוחם במסורת שהייתה להם שיסודותיה קדומים.

Newest Posts
  • כשמשהו טוב קורה, נהוג לרבים בימינו להכריז 'ישתבח שמו!' 1) האם זה תרגול טוב? 2) מה, אם בכלל, הביטוי המקביל בו השתמשו אנשים בתימן? 3) מה, אם בכלל, הביטוי המקביל שהרמב"ם מייעץ לנו להשתמש בו?
  • היכן הרמב"ם כתב דבר בסגנון שאין לקבל את מה שלא מתקבל על השכל. אני זוכר שרבי שמואל בן חפני גאון כתב דברים בסגנון, אבל אם אני לא טועה אף הרמב"ם כתב דברים דומים.
  • "וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם " (בראשית ג, כב) החשש לכאורה לא מובן, מפני שאם הקב"ה היה רוצה, אדם יכל לאכול מהעץ הזה כמה שהוא רוצה ולמרות זאת לא לחיות לעולם. כמו כן מה הסבר הפסוק הבא: וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים (בראשית ג, כד)
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה.

ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי מרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה: "שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!