יולי 9

בקשת הסבר על פירוש המשנה לרבינו (תענית ב,ט)

2 תגובות

משנה תענית ב,ט:

"אין גוזרין תענית על הצבור בתחלה בחמישי שלא להפקיע השערים אלא שלוש תעניות הראשונות שני וחמישי ושני ושלש שניות חמישי שני וחמישי ר' יוסי אומר כשם שאין הראשונות בחמישי כך לא שניות ולא אחרונות".

בתרגום הישן:

אין גוזרין תענית על הצבור בתחילה בחמישי כו': להפקיע השערים ליקר שערי המזונות מפני שאומר דלת העם לולי הצורך הגדול למטר לא היו מתענין קודם השבת ואין הלכה כרבי יוסי:

בתרגום מָר"י קאפח:

להפקיע את השערים, יעלו השערים ויוקרו המחירים, לפי שהמוכרים אומרים לולי הצורך הגדול למטר לא היו גוזרין תענית סמוך לשבת. ואין הלכה כר' יוסי.

(אגב, תרגום מרי תואם לתרגומו של המאירי)

 

קיצור הדברים: במשנה כתוב שאסור לקבוע תענית ראשונה ביום חמישי, כי זה עלול לגרום להפקעת מחירים. השאלה המתבקשת היא למה? והרמב"ם מסביר שזה משום שהמוכרים אומרים לעצמם אם לא היה צורך בגשמים, לא היו גוזרים תענית סמוך לשבת. זאת אומרת להבנתי, שהם חושבים שהתענית נקבעת בגלל מחסור בגשמים ולכן הם מבינים שבקרוב לא תהיה תוצרת גדולה ובהתאם לכך הם מעלים את המחיר.

 

לפירוש הרמב"ם (ללא תלות בתרגום מסוים), לא מובן לי למה ההלכה הזאת נקבעה לגבי כל התעניות ולאו דוקא לגבי מטר (ר' הל' תענית א,ה). ואם תאמר שזה אטו מטר, האם המוכרים (או דלת העם) לא יודעים אם יש בצורת? זה לא דבר מספיק מורגש? קראתי את הסברו של מרי והוא לא מתייחס לפירושו של הרמב"ם אלא הוא מתייחס מדוע הרמב"ם השמיט אותו ממשנה תורה ומסביר למיטב הבנתי שהטעם לא משנה וגם במקרה שאין חשש להפקעת שערים כך ההלכה, ולכן אין בזה הסבר לשאלתי.

נראה לי כי לאחר שחכמים קבעו שאין להחל בקביעת התעניות ביום חמישי, משום הפקעת שערים, הם לא חילקו בשאר התעניות גם כן, מעין התירוץ "לא פלוג רבנן", ובמלים אחרות, כאשר חז"ל קבעו את ההלכה בעניין התחלת התעניות לימי חמישי מתוך החשש להפקעת שערים, היא פשטה גם לכל שאר הנסיבות.

 

ביחס לשאלתך, האם הציבור אינם יודעים שמדובר בשנת בצורת, ובכן, שם המשחק בכלכלה הוא פסיכולוגיה, וכמו בימי חז"ל כך גם בימינו, לדוגמה, אין מכריזים בימינו על הגירעון הגדול במשק כדי שלא להלחיץ את המשק ולהוריד את הבורסה, אף שכולם יודעים שיש גירעון גדול, ושנשלם את המחיר אחרי הבחירות. ויש לכך עוד דוגמאות רבות אשר מלמדות על כוחן של הצהרות ציבוריות וממשלתיות והשפעתן העצומה על המשק והבורסה, ואיני כלכלן ולכן איני זוכר כעת דוגמאות נוספות.

Newest Posts
  • כתלמידי הרמב"ם מה צריכה להיות הגישה שלנו לשפת היידיש? 1) זה נכון ששפה זו הייתה ועודנה שפת האם והשפה העיקרית של לימוד בעל-פה של היהודים האירופאים הפגאניים במשך מאות שנים, אבל זה גם נכון שכשיהודים בתקופת התנ"ך והחז"ל דיברו בדרך כלל בעברית ובארמית הם השתמשו בלשונות האלה לכל מיני התנהגות חוטאת. עם זאת, בוודאי שלא נטען שמסיבה זו עלינו לגנות ולהשליך עברית וארמית. אז מדוע עלינו להתייחס ליידיש אחרת? 2) בנוסף, הזוהר ורבים מכתבי האריזול הם בארמית, וכתבים קבליים וחסידיים רבים נכתבים בעברית; עם זאת, בוודאי שלא נטען שמסיבה זו עלינו לגנות ולהשליך עברית וארמית. אז מדוע עלינו להתייחס ליידיש אחרת? 3) יתר על כן, אנו יודעים גם כי הרמב"ם כותב בהערותיו על פִּיוּטִיוּת בחתונות שמה שחשוב אינו השפה הספציפית אלא התוכן. 4) כנקודה נוספת, הרמב"ם קובע כי מותר לכתוב ספר תורה ביוונית עתיקה, והוא אומר את זה אף על פי שזו הייתה שפתו של עם יווני קדום שעסק ברשימת רעות אינסופית. אולי נראה שגם זה מרמז כי אין לגנות ולהשליך את יידיש רק משום ואע"פ שזו השפה הייתה ועודנה שפת האם של היהודים האירופאים הפגאניים במשך מאות שנים - ושבאמצעותה הם עסקו בעל-פה, והפיצו בעל-פה, את הרעל האלילי שלהם, כפי שהם ממשיכים לעשות כיום.
  • כשמשהו טוב קורה, נהוג לרבים בימינו להכריז 'ישתבח שמו!' 1) האם זה תרגול טוב? 2) מה, אם בכלל, הביטוי המקביל בו השתמשו אנשים בתימן? 3) מה, אם בכלל, הביטוי המקביל שהרמב"ם מייעץ לנו להשתמש בו?
  • היכן הרמב"ם כתב דבר בסגנון שאין לקבל את מה שלא מתקבל על השכל. אני זוכר שרבי שמואל בן חפני גאון כתב דברים בסגנון, אבל אם אני לא טועה אף הרמב"ם כתב דברים דומים.
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה.

ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי מרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה: "שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!