תמונות וצעצועים של בעלי חיים טמאים

אכן, נראים הדברים שהטענה הזו נובעת משגיאה אחר המאגיה, כי כמו שציינתי פעמים לא מעטות במאמריי, כאשר נפתח השער למאגיה אין גבול לחדירת ההזיות המיסטיות, כי אם המאגיה קיימת בתחום מסוים בחיינו מדוע שלא תהיה קיימת בכל שאר תחומי החיים?

טענה זו שהתבוננות בבעלי חיים טמאים נובעת אפוא מהזיה מאגית, אך לא רק, היא נובעת גם מגאווה ומהרצון של אותו "משיח" להציג את עצמו כמלאך ממלאכי השרת, ולהרבות את ההערצה כלפיו והיראה מפניו, וכמו שהנוצרים נוהגים להחמיר שכומריהם לא ישאו נשים, וכך הם מעוררים התפעלות והשתאות, ומעוררים הערצה הערכה ויראה כלפיהם.

יהדות אשכנז משתמשת רבות בדרך זו של זהירות מחומרות מאגיות, כדי להרשים את ההמונים ולעורר בקרבם הערצה ל"גדולתה" של העדה האשכנזית הקדושה והטהורה, וכך הם מצדיקים קבלת כספים וטובות הנאה בעבור "לימוד התורה" ודבקותם בה' יתעלה כביכול. כמו כן, מחבר ספר הזוהר ראה כי טוב, והוא המשיך את המגמה הזו והרחיב אותה מאד מאד, וקבע כל מיני חומרות מאגיות הזויות שלפיהן נקבעת רמת "קדושתו" ו"גדולתו" של המקובל, וכך הוא מושך הערצה כבוד וטובות הנאה מקרב המוני העם.

תפישה זו שגויה מאד מכיוון נוסף, התבוננות בבעלי החיים ובעולם כולו, ולימוד מהם, מובילה ללימוד מדעי הטבע ולידיעת ה', ולא לחינם הורו לנו חז"ל להתבונן בכללות הבריאה שמתוך כך אתה למד להכיר את מי שאמר והיה העולם.

ובל נשכח שחז"ל הורו לנו שניתן ללמוד מידות טובות מבעלי החיים הטמאים: נקיות מהחתול, עדינות מהתרנגול, צניעות מהגמל, ועוד.

אגב, חשבתם פעם מדוע החתול קובר את צואתו? ובכן, לפי דעתי הקב"ה נתן לו אינסטינקט נפלא, שמסייע לו בתפקידו כטורף. שהרי אם החתול נמצא באזור מסוים והוא לא יקבור את צואתו, בעלי החיים הנטרפים יריחו את צואתו ויבינו שיש חתול טורף בסביבה, ורמת הדריכות והזהירות שלהם תגבר מאד, עד שיקשה מאד לחתול להפתיע אותם ולטרוף אותם, וכך תידלדל אוכלוסיית החתולים בעולם. ולכן לפי דעתי הקב"ה נתן לחתולים את האינסטינקט לקבור את צואתו כדי שטרפו לא יידע שהוא בסביבה, וכך הוא יכול להפתיע אותו ולטרוף אותו ולקיים את מין החתולים.

אגב, גם בני האדם יכולים ללמוד מהתנהגות זו, על חשיבות אלמנט ההפתעה בהתקפה על האויב, וזה אחד מיסודות תורת המלחמה, אם לא היסוד הגדול מכולם.

למדנו אפוא מן החתול כמה דברים מעניינים וחשובים: מידות ומוסר בענייני ניקיון -- והיה מחניך קדוש; ידיעת ה' בהבנת תכלית בריאת האינסטינקטים החתוליים -- ורחמיו על כל מעשיו לקיום מין החתולים; ולימוד על תורת הלחימה וההתקפה -- כי בתחבולות תעשה לך מלחמה.

כמו כן, ניתן להשתמש בחתולים כאמצעי לריפוי ילדים בעלי קשיים התנהגותיים ובעיות התפתחות שונות, וזה חסד גדול מאד.

המאגיה היא היסוד לעבודה זרה והיא עצם האמונה בכוחות על-טבעיים מבלעדי ה' יתברך, ויש לה תופעות וביטויים רבים בעבודה-זרה. וכמו שכתבתי פעמים רבות, כאשר אדם מחדיר לשכלו את ההזיה שיש כוחות מאגיים בעולם (כמו לדוגמה באמונה תפלה) הוא פותח פתח גדול לעבודה זרה, כי אם המאגיה קיימת בעולמינו ואפילו בתחום אחד בלבד, מדוע שהיא לא תהיה קיימת בתחומים נוספים? וכך היא השורש והיסוד לאינסוף סוגים ומינים של עבודה זרה אשר מיוסדים ומושתתים על אמונות מאגיות ומיסטיות.

אין הבדל בין מאגיה למיסטיקה, באקדמיה אוהבים יותר את הביטוי מאגיה.

ביחס לתמונות של תועים או עובדי אלילים למיניהם, חמור יותר לשים את תמונתם כי לעתים קרובות חסידיהם עובדים את "גדוליהם" גם לאחר מותם, ויש בהצבת תמונתו של ה"גדול" משום עבודה-זרה ממש, כמו שחסידי חב"ד עובדים את מנחם-מנדל. כמו כן, אפילו אם לא עובדים אותם, בעצם פרסומם יש תקלה, משום שבזאת אנו מזכירים את השקפותיהם ומעשיהם, ולא לחינם חז"ל פסוק לשרוף ספר תורה שכתבו מין "כדי שלא יישאר זכר למינים ולמעשיהם", כלומר יש חשיבות במחיקת זכרונם של התועים והמתעים את עם ישראל אחר ההבל, כדי לבער את השקפותיהם הרעות.

אגב, אין שום איסור להציב בבית תמונה של בעל חיים או אפילו פסל, ולמיטב הבנתי אין שום משמעות אם בעל החיים הוא טהור או טמא לעניין זה. ויתרה מזאת, יש להתרחק לעניות דעתי מן ההשקפה שיש הבדל בין בעל חיים טהור לטמא למעט בענייני כשרות גרידא. אמנם, יש בעלי חיים שהפכו לסמל של טומאה ומאיסות כגון החזיר או העכבר אשר גורמים לתחושת גועל, ולכן יש להימנע מתמונות כאלה.

אך אין שום בעיה לתלות תמונות של שיירות גמלים במדבר, או דגים טמאים מרהיבים ביופיים, וכיו"ב.