כאמור בדברי מארי אדיר במאמרו המקיף על עניין מכירת חמץ לגוי לדעת רבינו הרמב"ם - אין לסמוך על מכירת החמץ בימינו. ואם כן, לכאורה, עלינו לאכול אחר הפסח רק מוצרים שנאפו מקמח שנטחן לאחר הפסח.
אולם, הבנתי לאחרונה (ע"פ מאמר שמצאתי במרשתת) שיש עניין שעליו צריך לתת את הדעת, והוא הגלוטן המעורב במאפים. החיטה הישראלית הינה דלת גלוטן. וכדי שהבצק יתפח כראוי, יש להוסיף לו גלוטן.
בכדי להפיק את הגלוטן מהחיטה יש תחילה לטחון את החיטה לקמח > להציף את הקמח במים > לסנן ולהפריד את העמילן > ולייבשו לאבקה. ברגע שבתהליך יש מגע בין המים לקמח, הרי שהגלוטן עלול להחמיץ. הגלוטן מיובא מחו"ל, ומשווק למאפיות בצורת אבקה המוספת לבצק.
ההכרח: כיוון שהגלוטן אינו מיוצר בישראל, והמאפיה חייבת להחזיק מלאי של גלוטן במחסניה, כדי שלא תיתקע באם יחול עיכוב בהגעת האנייה, הרי שבהכרח שכל האוכל לחם, אוכל גלוטן חמץ ששהה במאפיה במהלך הפסח, ואין לו ברירה אלא לסמוך על המכירה לגוי שבוצעה כדת וכדין.
כיוון שכך, גם אם על הלחם נרשם באותיות קידוש לבנה "מקמח שנטחן לאחר הפסח" - עדיין הלחם מכיל גלוטן, אשר הינו חמץ שנמכר כדין לגוי בערב פסח. וגם ההולכים בשיטת הרמב"ם, לא יימלטו מלסמוך על המכירה." (מתוך המאמר הנ"ל בשינוי מעט).
האם מישהו יודע משהו בנושא? האם מוכרח שכל גלוטן הוא חמץ?
וגם אם כן, לכאורה כמות הגלוטן היא מעטה לעומת הקמח והרי היא בטלה, או שמא כיוון שהגלוטן מהוה חלק חשוב בתהליך ההתפחה הוא אינו בטל?...
כמו כן, שאלה נוספת שעלתה, מדוע קמח רגיל מוחזק כחמץ ודאי שעלינו לבערו קודם הפסח?
שאמנם החיטים עוברים תהליך של הרטבה כדי לקלוף את קליפת הגרעין, אך תהליך ההרטבה נעשה לפני טחינת החיטים.
הגרעינים עוברים ומוסעים בתוך חילזון סגור בו הם בתנועה קבועה כאשר מעליהם מטפטפים מים. תהליך זה נמשך כ16 שעות. אורך החילזון ומערכת ההרטבה כ4 מטר כמות הגרעינים שבחילון כ20000 ק"ג בשעה, כך שכל גרגיר מקבל בממוצע שניות ספורות (כ5 שניות) של הרטבה. החיטה יוצאת מהחילזון ברמת לחות שאין בה להרטיב את היד (לא טופח על מנת להטפיח). והם מושהים במצב לחות זה שעות רבות במיכל סגור וללא תנועה (ע"פ מאמר אחר). [בנוסף לכך לכאורה כל החשש מתחיל רק אם נאמר שיש חיטים מבוקעות, דבר שאינו מוכרח כלל].
אשמח לשמוע דעתכם.
שלום לכולם
ותסביר שוב את עניין הגלוטן לימנו ותפיחת הבצק. וחסר לי פה משהו.
אין לי כלל ידע בנושא, העתקתי את מה שכתוב במאמר הנ"ל.
אבל זה פחות רלוונטי, שהרי גלוטן ודאי יש בקמח, וכאמור הוא נמכר במכירה לגוי. השאלה המתבקשת - האם זה מהוה בעיה או לא.
מה לא הובן שם לך במאמר?
לפי שיטתם לא יועיל לנו לקנות מוצרים מקמח שנטחן לאחר הפסח מפני שהקמח מכיל גלוטן שנמכר במכירת החמץ לגוי. השאלה שלי אם הם אכן צודקים.
שיטה של מי? ומי היבואן?
מחילה, השתדלתי לערוך מעט את הדברים בכדי שיהיו יותר מובנים והוספתי שאלה נוספת שעלתה לי.
שלום לכולם
ידידי אין לך על מה להתנצל. אני חושב ששאלת שאלה שיש בה יסוד לחשיבה.
ואני אומר שיש לה יסוד בחז"ל גם לעניין הפסח במקורות ויש לעיין שם.
ואני אגדיר אותה להבנתי; האם יש לאבקת גלוטן דין בנפרד במכירת חמץ משום שהאבקה כיום היא עיקר התוספת לקמח הטחון לתפיחת הבצקים המתועשים?
היום נכנסתי לאחת המאפיות בעיר ושאלתי בעניין. ענו לי שכאשר הבצק לא טופח כראוי מוסיפים לו אבקת גלוטן.
יוצא איפוא, שאם אבקה זו נוצרה קודם הפסח, לכאורה יש בעיה של חמץ שעבר עליו הפסח. ולעניות דעתי זה חשש יותר גדול מאשר בקמח, שהחשש להחמצה בתהליך הפרדת הגרעינים הוא חלוש. ומשום מה מרגיש לי שהחשש לגבי הקמח הוא עוד אחת מהחומרות המיותרות שהכניסו חכמי יועצי אשכנז.
מארי אדיר, נשמח לשמוע דעתך בנושא.
ראו הלכות חמץ ומצה (א, ה):
"חמץ שנתערב בדבר אחר, בפסח, בין במינו בין שלא במינו -- הרי זה אוסר בכל שהוא. וחמץ של ישראל שעבר עליו הפסח, אף על פי שהוא אסור בהניה, אם נתערב בין במינו בין שלא במינו, הרי זה מותר לאוכלו אחר הפסח, שלא קנסו ואסרו, אלא בחמץ עצמו, אבל התערובת מותרת באכילה לאחר הפסח".
נמצא, שחמץ שעבר עליו הפסח ונתערב במינו או שלא במינו -- מותר לאכלו, וכל-שכן וקל-וחומר בעניין הגלוטן מפני שמדובר בכמות קטנה וזניחה מאד.
ויתרה מזאת, האם הגלוטן הזה בכלל ראוי לאכילת אדם בפני עצמו?
כי אם הוא אינו ראוי לאכילת אדם בפני עצמו, הוא כלל אינו בגדר חמץ.
חזק וברוך. לפי זה אין לחוש לאבקת הגלוטן.
מכל מקום, הטעם השני שהבאת לכאורה מחזק את העובדה שקמח אינו בכלל חמץ, שהרי איזה אדם נורמלי אוכל קמח כמות שהוא?
ועוד שלפי הנאמר במאמר השני שהבאתי, אם אכן התיאור הוא מדויק, נראה שהחשש לחימוץ בתהליך הכנת הקמח הוא קלוש מאוד, אם בכלל.
לפי דעתך, מארי, אין מקום להתיר להשהות קמח רגיל בבית בימי הפסח?
הקמח הרגיל למיטב ידיעתי נלתת (מושרה במים) כדי להקל על טחינתו. לפיכך הקמח הזה הוא בגדר חמץ גמור של תורה, שהרי הגרעינים נתבקעו, ואסור להשהותו בפסח. ולמיטב הבנתי הוא הדין לשיבולת שועל (קוואקר).
קמח שנטחן בטחינה יבשה אכן אינו חמץ, ופשוט.
לגבי חשש החימוץ בתהליך טחינת הקמח שהוא כאמור קלוש מאד, כוונתי אך ורק לאותם הקמחים אשר נמכרים בחנויות טבע וכדומה, ואשר נטחנו בטחינה יבשה.
לא שמעתי ולא ראיתי בשום מקום שכתבו שהקמח מושהה במים.
המגע היחיד במים הוא טיפטוף קל בעוד החיטים בקליפתם, דבר שמקל מאוחר יותר את קילופם.
נשמח אם כבודו יברר את הנושא. יש על כך גם חומר ברחבי המרשתת.
יש בכך נפקא מינה גדולה. ואנחנו צריכים הכרעה שלך בנושא. ברוך תהיה.
כך למדנו, שהקמח מושרה במים, ודומני שלמדנו זאת משלמה מחפוד.
אשמח אם תעזור לי ותברר את הנושא, אם תוכל לטלפן לשירות לקוחות של אחת מחברות הגדולות שמוכרות קמח לאפייה, ותשאל אותם על תהליך טחינת הקמח.
שלום לכולם
ברשות מורי אדיר ברשות נאור ,השרשור כאן חשוב לבדיקה.
והשיב מורי אדיר " שלמדנו זאת משלמה מחפוד" ואני מוסיף עליו עליו שגם השכיר המשוחד רצאבי פסל את כל תעשיית הקמח ואופן תיעושם לפני הפסח.
ואנו צריכים לבדוק בשטח ,כי ידוע לי גם מבחינה הלכתית וגם מבחינה מדינית אקונומית, יש מצב שהכל הוא הסתר ושקר גמור ויש לבדוק.
תשובה לנאור ; לגבי אבקת הגלוטן חידשת לי! ולא הייתי מודע לכך קודם לכן וזאת משום שאנני עוסק באפייה גם לא בבית וגם שאני נמנע כמה שיותר מלאכול לחם מתועש. וכן יש להזהיר הנשים ואנשים מלצרוך לחם מתועש.
לאור שאלת השואל נאור לגבי הקמח המתועש והגלוטן יש חובה לבדוק הדברים ממש.
והפסח השנה זכינו בזכות מורי אדיר אני וחברים לקנות קמח ממקור מסוים ולאפות בעצמנו כמנהג בני ישראל.
אבל...אני חושב שבכל זאת לקנות קילו קמח בחמישה עשר שקלים לקילו זה גזל, על אותו מישקל של מצה רכה מוכנה.
לכן כבר לפני מספר שנים עלה לי הרעיון לרכוש גרגירי חיטה ממש, ולטחון בבית במיקסר, ושלום על ישראל.
וגרגירי חיטה אפשר למצוא כמעט בכל מקום ולא רק בחנויות טבע ולא בגלל המחיר אלא למצב הזמינות והנוחות.
המשך יום טוב לכולם.
היוזמה שלכם השנה באפית מצות ביתיות היא מבורכת מאוד, ובלי נדר אני גם אעשה כך שנה הבאה (אגב הגעתי למסקנה שמכשיר לאפיית פיתות הוא המעולה ביותר לטובת העניין).
לגבי טחינת הקמח של ימינו, מצאתי מאמר בנושא, שם הוא מתאר שאופן הטחינה שהסביר שלמה מחפוד זה מה שהיה בעבר. אך היום התהליך הוא שונה.
בכל אופן אנסה ליצור קשר עם אחת מתחנות הקמח המובילות בארץ כדי להתעניין יותר.
תקליט שיחות ושלח לי.
אסור לפי חוק להקליט אדם שלא בידיעתו. והכי קל, לך למאפייה מתחת לביתך ותשאל את המנהל, ואולי תלך לעוד מאפייה למען הסר ספק.
@איתמר שלו
עד כמה שידוע לי מותר לאדם להקליט שיחה בלי לידע את הצד השני,
כל עוד אותו אדם נמצא בשיחה המוקלטת.
כך גם אני שמעתי.
פעם שאלתי עורך דין האם חוקי לצלם בקפיטריה במכללה ואמר לי שמותר מפני שזה מקום ציבורי, ופעם הקלטתי רופא והסתבר לי שאסור (ראו בגוגל סיפורים ועניינים). נראה לי שכדאי להימנע מכך מפני שלא פשוט הנושא להבנה, רק אם מדובר בסכנת חיים.
מאפיה לא תועיל.
מדובר בתהליך טחינת הקמח, שבזה בקיא רק מי שעובד בתחנת קמח.
מתוך כתבה ב-YNET, ראו כאן:
לשון החוק קובעת, כי האזנת סתר היא "האזנה ללא הסכמה של אף אחד מבעלי השיחה". בעל השיחה הוא המדבר – מי שהשיחה מיועדת אליו, והמשדר – מי שהמסר המועבר מיועד להיקלט אצלו. אם הינכם שותפים לשיחה, אתם נמנים על בעלי השיחה, ויכולים להקליט כל אחד מהנוכחים בלא ידיעתו בלי לעבור עבירה של האזנת סתר.
זו כתבה יותר עדכנית ומקצועית. יש לשים לב להערה בתחילת המאמר.
שלום לכולם
וכתבתי לעיל " גם מבחינה הלכתית" ובדקתי שוב וטעיתי. אכן הקמח התעשייתי הוא חמץ גמור לפי פסיקת הרבנות השכירה.
וביסוד הסוגיא אם גרגירי הדגנים עוברים לחלוח מכני כל שהוא לשם הפרדת הקליפה או למטרות אחרות,הדגנים בגדר חמץ.
ופרשתי מברור העניין. ואם יש לחברים באתר לחדש בנושא אשמח להשכיל שוב.
שבוע טוב והמשך יום טוב.