אין ספק שהשערותיך נאות ויאות, ברם, יש לזכור גם שרבנו התחרט וביכה על כך שכתב את ספריו בערבית, וזה לשונו של מָרי בראש הקדמתו למורה:
"[...] למלא את רצונו חפצו וכמהו של רבנו הגדול הרמב"ם, אשר איווה כל שארית ימיו להריק מכלי אל כלי את ספריו הערביים, ולהלבישם מחלצות השפה העברית החביבה עליו, כמו שכתב בתשובה לחכמי צור ביחס לספר המצוות: 'וניחמתי מאד על שחיברתיו בלשון ערבי מפני שהכל צריכים לקרותו ואני מצפה עתה להעתיק אותו ללשון הקודש בעזרת שדי'. כל שכן וקל וחומר הספר הקדוש הזה שבו אצורה וגנוזה נשמתה של היהדות, מהותה של דת משה וישראל, שכל אדם מישראל חייב ללמדו ולשננו כדי שיוכל לפחות ל'סור מרע', ויזכה הזוכה להגיע ל'ועשה טוב', שבוודאי הייתה משאת נפשו של רבנו לתרגמו ללשון הקודש כדי להיטיב עד כמה שאפשר ליותר ויותר בני אדם". וכו'.
אין ספק שהשערותיך נאות ויאות, ברם, יש לזכור גם שרבנו התחרט וביכה על כך שכתב את ספריו בערבית, וזה לשונו של מָרי בראש הקדמתו למורה:
"[...] למלא את רצונו חפצו וכמהו של רבנו הגדול הרמב"ם, אשר איווה כל שארית ימיו להריק מכלי אל כלי את ספריו הערביים, ולהלבישם מחלצות השפה העברית החביבה עליו, כמו שכתב בתשובה לחכמי צור ביחס לספר המצוות: 'וניחמתי מאד על שחיברתיו בלשון ערבי מפני שהכל צריכים לקרותו ואני מצפה עתה להעתיק אותו ללשון הקודש בעזרת שדי'. כל שכן וקל וחומר הספר הקדוש הזה שבו אצורה וגנוזה נשמתה של היהדות, מהותה של דת משה וישראל, שכל אדם מישראל חייב ללמדו ולשננו כדי שיוכל לפחות ל'סור מרע', ויזכה הזוכה להגיע ל'ועשה טוב', שבוודאי הייתה משאת נפשו של רבנו לתרגמו ללשון הקודש כדי להיטיב עד כמה שאפשר ליותר ויותר בני אדם". וכו'.
ובעניין התכתבותו של רבנו עם המתרגם ר' שמואל אבן תיבון, אפשר לעיין במאמרי: "תיאור כתבי-היד ותרגומי המורה".