אני אישית שלמדתי בישיבה ביתית של חסיד שלו, שאני כמעט בטוח שהוא שליח שלו, למדתי גינוני מלכות שזה על תאוות אכילה, למדתי על העולם הבא וגם למדתי אישית אצל אמנון יצחק לברור תבלינים שזה עד היום אני עושה, מצד שני, היו אומרים לקרוא בישיבה ההיא בימי שישי לפני שבת את פרשת השבוע ואת תרגום הזוהר פעמיים - גם אם אני לא מבין, בוודאות אני יודע לאמר לך שהם לא מתכחשים לעניינים קבליים (הקבלה לפי דעתם) גם אני זוכר שקראתי אצלו בבני ברק את ספר "נועם אלימלך" ואפילו שאלתי אותו(אמנון) שאלה בנוגע לאיזה דבר שבספר.
אחרי זמן מועט יחסית עזבתי את הישיבה בטענה שאני לא מאמין בדרך שלהם.
איני מכיר את הזיותיו, מן המעט שכתבת אין לי ספק שהוא בגדר עובד אלילים, כי עצם האמונה בקיום השדים כישויות מאגיות מרושעות הינה עבודה-זרה לפי הרמב"ם.
ועל כך כתבתי סדרת מאמרים, ראה: "השדים - נחלת השוטים והחטאים", חלק א, חלק ב, חלק ג, חלק ד, חלק ה, חלק ו. וכן הקדשתי לנושא זה סדרת מאמרים על רש"י: "אמונתו של רש"י בשדים", סדרה בת 17 חלקים.
ביחס לייחוס כוח מאגי למצוות התורה, בעניין זה הוא בגדר כופר בתורה לדעת רבנו, כי מי שעושה את המצוות ככלי להפקת רווחים או תועלת גשמית, הינו בגדר כופר בתורה שניתנה לנו לשכלל את נפשו להשיג את חיי העולם הבא.
ועל כך כתבתי במאמרי: "מטרת המזוזה ותכליתה לדעת הרמב"ם (ביקורת רבנו הרמב"ם על רש"י)", חלק א, חלק ב. ובעוד מקומות רבים התייחסתי לעניין זה. ואגב, הכופר בתורה הוא בגדר מי שאין לו חלק לעולם-הבא, ראה הלכות תשובה ג, יז.
ולעניות דעתי הוא גם הופך את התורה (אף שלא מדובר בתורת אמת) לקורדום חוצבים, והעמותה שלו הינה עסק כלכלי לכך דבר ועניין.
קצרו של דבר, נראים הדברים שהוא מאלה אשר מתעים את העם אחרי התוהו וההבל אשר לא יועיל ולא יציל, וגדול מנשוא עוונו.
בתור חבר אור הרמב"ם, מעבר לזכות שזכיתי בה מן ההפקר, כי מי אני.
אני רוצה, מרגיש וחש צורך נפשי להתוודות על מעשה שעשיתי לפני כמה ימים ואני מרגיש כאילו עברתי על כל התורה כולה חס ושלום! נרשמתי בדף היוטיוב של רב זה מייד אחרי שומעי אחת מדרשותיו ופשוט כתבתי לו דברים קשים ביותר!
קשים מאד. הגעתי לכתוב לו שהוא מין ואפיקורוס! שהביא על עם ישראל אל מגעיל בשם זעיר אנפין בעל אמא ואבא וסבא ובן, ויש לו אברי מין וביצים ועוד הרבה מילות כאלו! ושאלתי אותו האם תחת אלוהים אתה? הוא הרי יודע שהנה מייד מגיע משיח! הוא מתיימר לדעת מה מאחורי הפרגוד! והוא אף פתח במלחמת חורמה כנגד ש"ס והידברות ועוד כמה רבנים שלמעשה גם הם שייכים למחוסרי השכל והתבונה וקורא להם מינים ואפיקורסים! וזה מבלבל אותי, רב זה מדבר בשם השם כביכול ממש! הוא באמת מאמין שהוא האמת וכל מילה שלו ניתנה לו מפי הגבורה!
ואני מרגיש נורא על כל מה שכתבתי לו, כי אני חושב שהוא קילל אותי על כל מילה שכתבתי! ואף על פי שאינני מאמין במאגיה ובקללתו של רב ואו צדיק ואו מקובל, עדיין יש לי פרפרים בבטן ואינני יודע מה לעשות עם זה. תשובה שלימה בודאי שאני צריך לעשות.
אם לא גלשת לנבלות פה ודיברת מתוך כעס, לפי דעתי קיימת מצוה.
והנה לפניך כמה מקורות בעניין זה, הראשון מדברי רבנו בהלכות דעות (ו, יב):
"במה דברים אמורים בדברים שבין אדם לחברו, אבל בדברי-שמים אם לא חזר בו בסתר מכלימין אותו ברבים, ומפרסמין חטאו, ומחרפין אותו בפניו, ומבזין ומקללין אותו, עד שיחזור למוטב, כמו שעשו כל הנביאים לישראל".
והנה עוד פסק מפסקי רבנו בהלכות סנהדרין (יא, ו) ביחס לחומרת המתעים את העם אחר ההבל:
"האכזריות על אלו שמטעין את העם אחר ההבל רחמים היא בעולם, שנאמר 'לְמַעַן יָשׁוּב ה' מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים' [דב' יג, יח]".
והנה לך לשון נוסף מפורש של רבנו שממנו עולה בבירור כי לדעת רבנו מצוה רבה "לגנות את הרשעים ומגרעותיהם כדי להמאיס מעשיהם וזכרם בעיני בני אדם וייבדלו מהם ולא ילכו באורחותיהם", וכך הוא כותב בהקדמתו למסכת אבות בפרק החמישי (עמ' רנז):
"וכן דברי האדם כולם לא יזדקק לדבר אלא במה שיביא לעצמו בו תועלת, [...] או בשבח מעלה או אדם גדול, או בגנות מגרעת או רשע – לפי שקללת בעלי המגרעות וגינוי זכרם, אם הייתה המטרה בכך להשפילם בעיני בני אדם כדי שייקחו בהם תוכחות ולא יעשו כמעשיהם – הרי זו חובה וזו מעלה, הלא תראה אמרו יתעלה: כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה וכמעשה ארץ כנען, וסיפור הסדומיים, וכל מה שבא במקרא בגנות האנשים בעלי הרעות והמגרעות וגינוי זכרם, ושבח הצדיקים ורוממותם, אין הכוונה בהם אלא כמו שאמרתי לך, כדי שילכו בני אדם בדרכם של אלו ויתרחקו מדרכם של אלה".
וראה עוד את הלכות רבנו בהלכות רוצח ושמירת הנפש (יג, יד):
"השונא שנאמר בתורה [="כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ" (שמ' כג, ה)] הוא מישראל ולא מאומות העולם. והיאך יהיה לישראל שונא מישראל והכתוב אומר: 'לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ' [ויק' יט, יז]. אמרו חכמים: כגון שראהו לבדו שעבר עבירה, והִתרה בו ולא חזר, הרי זה מצוה לשנאו עד שיעשה תשובה וישוב מרשעו".
ונצרף גם את ההלכה מהלכות רוצח ושמירת הנפש (יג, טו) שם פוסק רבנו כך:
"ואף-על-פי שעדיין לא עשה תשובה, אם מצאוֹ נבהל במשאו – מצוה לפרוק ולטעון עמו, ולא יניחנו נוטה למות, שמא ישתהה בשביל ממונו ויבוא לידי סכנה. והתורה הקפידה על נפשות מישראל, בין רשעים בין צדיקים, מאחר שהן נלווים אל ה' ומאמינין בעיקר הדת, שנאמר: 'אֱמֹר אֲלֵיהֶם חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְיִ אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע כִּי אִם בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה' [יח' לג, יא]".
ועיין היטב בפירושו של רס"ג למשלי (ח, יג): "אֲנִי חָכְמָה [...] יִרְאַת ה' שְׂנֹאת רָע גֵּאָה וְגָאוֹן וְדֶרֶךְ רָע וּפִי תַהְפֻּכוֹת שָׂנֵאתִי", בפירושו הקצר הוא אומר כך: "וכיוון שיראת ה' שונאת את הרע, לפיכך הגאווה והגסות ודרך הרע ודברי התהפוכות אני שונאתם". כלומר, החכמה שנזכרה לעיל, שונאת את ארבעת הדברים הללו כי יראת ה' שונאת אותם.
ובפירושו הארוך שם מוסיף רס"ג: "ומי שיש בו אחד מארבעה דברים הללו חייבים בני אדם לשנוא אותו כאמרוֹ: 'שְׂנֹאת רָע' ואף שנאתו עבודה [=עבודת שמים!], והם: גאה וגאון ודרך-רע ופי-תהפוכות. ופירוש גאה – זחיחות לב האדם בעצמו, וגאון – גאוותו על עמו, ודרך-רע – התנהגות המביאה לידי חשד, ופי-תהפוכות – דברים בלתי ברורים ולא יציבים". ודומני שאמנון מתאים ליותר מהגדרה אחת.
וכן אומר דוד המלך בתהלים (קלט, כא–כב): "הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט, תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי".
אני אישית שלמדתי בישיבה ביתית של חסיד שלו, שאני כמעט בטוח שהוא שליח שלו, למדתי גינוני מלכות שזה על תאוות אכילה, למדתי על העולם הבא וגם למדתי אישית אצל אמנון יצחק לברור תבלינים שזה עד היום אני עושה, מצד שני, היו אומרים לקרוא בישיבה ההיא בימי שישי לפני שבת את פרשת השבוע ואת תרגום הזוהר פעמיים - גם אם אני לא מבין, בוודאות אני יודע לאמר לך שהם לא מתכחשים לעניינים קבליים (הקבלה לפי דעתם) גם אני זוכר שקראתי אצלו בבני ברק את ספר "נועם אלימלך" ואפילו שאלתי אותו(אמנון) שאלה בנוגע לאיזה דבר שבספר.
אחרי זמן מועט יחסית עזבתי את הישיבה בטענה שאני לא מאמין בדרך שלהם.
האיש הזה מדבר על לוציפר ועל מטאטרון ועל מלאכים רעים ושדים וגיהנום ומייחס
כוח מאגי למצוות השם. ראיתי והקשבתי ללמעלה מעשר הרצאות שונות ובמיוחד את אלו שהוא מפרסם יום ביומו ודבריו מחרידים ומלאים בהזיות פרועות!
אני רוצה לדעת מה היה רבנו קובע הלכתית לגבי דמות זו.
אם הגענו למסקנה שרש"י מין על פי רבנו וההלכה, אני באמת רוצה לדעת מה היה חושב רבנו על רב זה. תודה
איני מכיר את הזיותיו, מן המעט שכתבת אין לי ספק שהוא בגדר עובד אלילים, כי עצם האמונה בקיום השדים כישויות מאגיות מרושעות הינה עבודה-זרה לפי הרמב"ם.
ועל כך כתבתי סדרת מאמרים, ראה: "השדים - נחלת השוטים והחטאים", חלק א, חלק ב, חלק ג, חלק ד, חלק ה, חלק ו. וכן הקדשתי לנושא זה סדרת מאמרים על רש"י: "אמונתו של רש"י בשדים", סדרה בת 17 חלקים.
ביחס לייחוס כוח מאגי למצוות התורה, בעניין זה הוא בגדר כופר בתורה לדעת רבנו, כי מי שעושה את המצוות ככלי להפקת רווחים או תועלת גשמית, הינו בגדר כופר בתורה שניתנה לנו לשכלל את נפשו להשיג את חיי העולם הבא.
ועל כך כתבתי במאמרי: "מטרת המזוזה ותכליתה לדעת הרמב"ם (ביקורת רבנו הרמב"ם על רש"י)", חלק א, חלק ב. ובעוד מקומות רבים התייחסתי לעניין זה. ואגב, הכופר בתורה הוא בגדר מי שאין לו חלק לעולם-הבא, ראה הלכות תשובה ג, יז.
ולעניות דעתי הוא גם הופך את התורה (אף שלא מדובר בתורת אמת) לקורדום חוצבים, והעמותה שלו הינה עסק כלכלי לכך דבר ועניין.
קצרו של דבר, נראים הדברים שהוא מאלה אשר מתעים את העם אחרי התוהו וההבל אשר לא יועיל ולא יציל, וגדול מנשוא עוונו.
בתור חבר אור הרמב"ם, מעבר לזכות שזכיתי בה מן ההפקר, כי מי אני.
אני רוצה, מרגיש וחש צורך נפשי להתוודות על מעשה שעשיתי לפני כמה ימים ואני מרגיש כאילו עברתי על כל התורה כולה חס ושלום! נרשמתי בדף היוטיוב של רב זה מייד אחרי שומעי אחת מדרשותיו ופשוט כתבתי לו דברים קשים ביותר!
קשים מאד. הגעתי לכתוב לו שהוא מין ואפיקורוס! שהביא על עם ישראל אל מגעיל בשם זעיר אנפין בעל אמא ואבא וסבא ובן, ויש לו אברי מין וביצים ועוד הרבה מילות כאלו! ושאלתי אותו האם תחת אלוהים אתה? הוא הרי יודע שהנה מייד מגיע משיח! הוא מתיימר לדעת מה מאחורי הפרגוד! והוא אף פתח במלחמת חורמה כנגד ש"ס והידברות ועוד כמה רבנים שלמעשה גם הם שייכים למחוסרי השכל והתבונה וקורא להם מינים ואפיקורסים! וזה מבלבל אותי, רב זה מדבר בשם השם כביכול ממש! הוא באמת מאמין שהוא האמת וכל מילה שלו ניתנה לו מפי הגבורה!
ואני מרגיש נורא על כל מה שכתבתי לו, כי אני חושב שהוא קילל אותי על כל מילה שכתבתי! ואף על פי שאינני מאמין במאגיה ובקללתו של רב ואו צדיק ואו מקובל, עדיין יש לי פרפרים בבטן ואינני יודע מה לעשות עם זה. תשובה שלימה בודאי שאני צריך לעשות.
זכו למצוות, חודש טוב יהודים יקרים ואהובים.
אם לא גלשת לנבלות פה ודיברת מתוך כעס, לפי דעתי קיימת מצוה.
והנה לפניך כמה מקורות בעניין זה, הראשון מדברי רבנו בהלכות דעות (ו, יב):
"במה דברים אמורים בדברים שבין אדם לחברו, אבל בדברי-שמים אם לא חזר בו בסתר מכלימין אותו ברבים, ומפרסמין חטאו, ומחרפין אותו בפניו, ומבזין ומקללין אותו, עד שיחזור למוטב, כמו שעשו כל הנביאים לישראל".
והנה עוד פסק מפסקי רבנו בהלכות סנהדרין (יא, ו) ביחס לחומרת המתעים את העם אחר ההבל:
"האכזריות על אלו שמטעין את העם אחר ההבל רחמים היא בעולם, שנאמר 'לְמַעַן יָשׁוּב ה' מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים' [דב' יג, יח]".
והנה לך לשון נוסף מפורש של רבנו שממנו עולה בבירור כי לדעת רבנו מצוה רבה "לגנות את הרשעים ומגרעותיהם כדי להמאיס מעשיהם וזכרם בעיני בני אדם וייבדלו מהם ולא ילכו באורחותיהם", וכך הוא כותב בהקדמתו למסכת אבות בפרק החמישי (עמ' רנז):
"וכן דברי האדם כולם לא יזדקק לדבר אלא במה שיביא לעצמו בו תועלת, [...] או בשבח מעלה או אדם גדול, או בגנות מגרעת או רשע – לפי שקללת בעלי המגרעות וגינוי זכרם, אם הייתה המטרה בכך להשפילם בעיני בני אדם כדי שייקחו בהם תוכחות ולא יעשו כמעשיהם – הרי זו חובה וזו מעלה, הלא תראה אמרו יתעלה: כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה וכמעשה ארץ כנען, וסיפור הסדומיים, וכל מה שבא במקרא בגנות האנשים בעלי הרעות והמגרעות וגינוי זכרם, ושבח הצדיקים ורוממותם, אין הכוונה בהם אלא כמו שאמרתי לך, כדי שילכו בני אדם בדרכם של אלו ויתרחקו מדרכם של אלה".
וראה עוד את הלכות רבנו בהלכות רוצח ושמירת הנפש (יג, יד):
"השונא שנאמר בתורה [="כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ" (שמ' כג, ה)] הוא מישראל ולא מאומות העולם. והיאך יהיה לישראל שונא מישראל והכתוב אומר: 'לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ' [ויק' יט, יז]. אמרו חכמים: כגון שראהו לבדו שעבר עבירה, והִתרה בו ולא חזר, הרי זה מצוה לשנאו עד שיעשה תשובה וישוב מרשעו".
ונצרף גם את ההלכה מהלכות רוצח ושמירת הנפש (יג, טו) שם פוסק רבנו כך:
"ואף-על-פי שעדיין לא עשה תשובה, אם מצאוֹ נבהל במשאו – מצוה לפרוק ולטעון עמו, ולא יניחנו נוטה למות, שמא ישתהה בשביל ממונו ויבוא לידי סכנה. והתורה הקפידה על נפשות מישראל, בין רשעים בין צדיקים, מאחר שהן נלווים אל ה' ומאמינין בעיקר הדת, שנאמר: 'אֱמֹר אֲלֵיהֶם חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְיִ אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע כִּי אִם בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה' [יח' לג, יא]".
ועיין היטב בפירושו של רס"ג למשלי (ח, יג): "אֲנִי חָכְמָה [...] יִרְאַת ה' שְׂנֹאת רָע גֵּאָה וְגָאוֹן וְדֶרֶךְ רָע וּפִי תַהְפֻּכוֹת שָׂנֵאתִי", בפירושו הקצר הוא אומר כך: "וכיוון שיראת ה' שונאת את הרע, לפיכך הגאווה והגסות ודרך הרע ודברי התהפוכות אני שונאתם". כלומר, החכמה שנזכרה לעיל, שונאת את ארבעת הדברים הללו כי יראת ה' שונאת אותם.
ובפירושו הארוך שם מוסיף רס"ג: "ומי שיש בו אחד מארבעה דברים הללו חייבים בני אדם לשנוא אותו כאמרוֹ: 'שְׂנֹאת רָע' ואף שנאתו עבודה [=עבודת שמים!], והם: גאה וגאון ודרך-רע ופי-תהפוכות. ופירוש גאה – זחיחות לב האדם בעצמו, וגאון – גאוותו על עמו, ודרך-רע – התנהגות המביאה לידי חשד, ופי-תהפוכות – דברים בלתי ברורים ולא יציבים". ודומני שאמנון מתאים ליותר מהגדרה אחת.
וכן אומר דוד המלך בתהלים (קלט, כא–כב): "הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט, תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי".
"שָׂנֵאתִי קְהַל מְרֵעִים וְעִם רְשָׁעִים לֹא אֵשֵׁב" (תה' כו, ה).
"שָׂנֵאתִי הַשֹּׁמְרִים הַבְלֵי שָׁוְא וַאֲנִי אֶל יְיָ בָּטָחְתִּי" (תה' לא, ז).
"וָאָרִיב עִמָּם וָאֲקַלְלֵם וָאַכֶּה מֵהֶם אֲנָשִׁים וָאֶמְרְטֵם" (נח' יג, כה).