רמב"ם הלכות דעות ג' א: "הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדין את הגוף ולהנהיג עצמו בדברים המברין והמחלימים" א) האם אדם שאוכל או שותה "דברים המאבדין את הגוף" עובר על מצות ' והלכת בדרכיו '? האם הוא עושה חטאים אחרים? אם כן, איזה מהם? ב1) לפי הרמב"ם, האם מותר לברך - הן ברכה ראשונה והן ברכה אחרונה - על מזונות שהקהילה הרפואית העכשווית שוללת, ושיש להם השפעה נוראה על בריאותינו (כגון סוכר וקמח לבן וקוקה-קולה ומזונות שומניים וכו')? ב2) האם זה לא יהיה מצוה הבאה בעבירה? ג1) גם אם אתה רוצה לומר שזה תלוי בכל אדם, וכי 1) ישנם אנשים אשר מושפעים פחות על ידי מזון מסוכן, 2) ושרוב האנשים יכולים להתמודד עם כמות קטנה של מזון מסוכן אם הם אוכלים אותו כראוי ולאט וכו', עדיין הייתי שואל: ג2) אם אדם שמן מאוד אוכל חמש המבורגרים כל יום - מזון שבמקרה הזה בהחלט יפגע קשות בבריאותו - האם מותר לו לברך על האוכל הזה? ד) או, מענין לענין, אם אדם שותה אלקוהול מתוך כוונה להשתכר, האם מותר לו לברך על אלקוהול הזה (אלקוהול אשר במקרה זה משמיד בבת אחת גם את תיקון הגוף שלו וגם את תיקון הנפש שלו)? ה) אחרי הכל, איך נוכל לברך את אלוהים על מזון ומשקה אשר מפרים את רצונו, ואשר מפרים את המטרה שלשמה הוא נתן לנו אוכל ושתייה ואת האיברים שבהם אנו יכולים לאכול ולשתות ("בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת וְחֶסְרוֹנָן עַל כָּל מַה שֶׁבָּרָאתָּ לְהַחֲיוֹת בָּהֶם נֶפֶשׁ כָּל חָי בָּרוּךְ חַי הָעוֹלָמִים"), ואשר משמידים את תיקון הגוף שלנו - וכתוצאה מכך גם תיקון הנפש שלנו, ואשר עשויים להוביל אותנו להשקפות מושחתות (עיין מו"נ ג' יב'), ואשר אלוהים במפורש לא רוצה שנאכל? ו) האם זה לא יהיה כמו לעשות ברכות על מאכלות אסורות (אשר כפי שמלמד אותנו הרמב"ם במו"נ ג' מח' נאסרו דווקא משום שהם מסוכנים לנו )?
