כָּתַב וְלֹא רָשַׁם בְּצֶבַע, אוֹ שֶׁרָשַׁם בְּצֶבַע וְלֹא כָּתַב בִּשְׂרִיטָה - פָּטוּר, עַד שֶׁיִּכְתֹּב וִיקַעְקֵעַ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּכְתֹבֶת קַעֲקַע...". בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּכוֹתֵב. אֲבָל זֶה שֶׁכָּתְבוּ בִּבְשָׂרוֹ וְקִעְקְעוּ בּוֹ - אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אִם סִיֵּעַ.
אני מתעניין בכך מפני שלפני שנים עשיתי קעקוע (השם יימחול עוונותינו אמן) ולמדתי היום את הדין הנ"ל אך לא הבנתי אותו לעומק. האם יש לי קעקוע ללא כתב. אינני לוקה?
כתוב שבעיר שנמצא בה חכם ממך, תן לו
ל
לאיתמר היקר, אנא הבן, תלמיד הרמב"ם עושה לי חסד גדול במה שהוא משיב על שאלות, כי הנני עסוק מאד מאד, והנני חולק לו כבוד גדול על כך, ומודה לו בהודיה רבה מאד מקרב לבי, ואלמלא הוא, לא היה דבר כזה שנקרא "פורום אור הרמב"ם"! ויתרה מזאת, איני רואה את עצמי חכם ממנו (אולי יש לי כושר ביטוי בכתב טוב יותר ותו לא), כי למדתי ממנו דברים רבים מאד.
ולתלמיד הרמב"ם, אנא במחילה מכבודך אנא המשך לסייע לי.
ואנכי עפר ואפר.
ביחס לשאלה, צודק בהחלט תלמיד הרמב"ם, כתב הוא חריטה על הגוף, ורישום הוא מילוי בצבע, ושני הדברים יחדיו מוגדרים כ"כתובת קעקע".
ביחס לשאלה הנובעת מן השאלה הקודמת: האם עליך להסיר את כתובת הקעקע? ובכן, לעניות דעתי עדיף שכן, ובעיקר כדי שילדיך בעז"ה לא ילמדו לעשות כן. כי כדי שהילדים יילכו בדרך מסוימת על האב והאם להיות טובים בהרבה, כי בדרך כלל הילדים לעולם לא ישוו עצמם להורים בתחילת דרכם, אלא למחצה לשליש ולרביע. ורק כשהם מתבגרים הם מוסיפים חכמה ובינה.
ויהי רצון שה' יתברך ירבה שמחות בישראל.
אני משתדל ללכת במידת הענווה, ויש לי הרבה מה ללמוד גם בעניין זה.
הנך תלמיד והנני תלמיד, כולנו תלמידים, ואיזהו חכם הלומד מכל אדם.
אשמח אם תמשיך לסייע לי להשיב לשואלים, אתה ושאר התלמידים היקרים, כי איני יכול לבדי.
אך אני חולק עליך מאד בעניין כבודך, כי אחד העניינים החשובים ביותר שעלינו לזכור גם בעת שהוויכוחים מתלהטים הוא שעלינו לכבד זה את זה תמיד! ולעתים הדבר קשה מאד ולא תמיד מצליחים לעמוד בכלל החשוב הזה בלהט הדיון ובאמירת האמת.
ולכן אני רוצה לנצל הזדמנות זו ולבקש ממך סליחה ומחילה ומכל שאר רעיי התלמידים אם כתבתי באופנים נחרצים מבלי לשלב מילים שיש בהם אינטליגנציה רגשית, כי אין די באמירת האמת, אלא יש צורך גדול לדעת גם כיצד לומר אותה.
ולצערי אני מזדהה לחלוטין עם חתימת דבריך, כי רבים-רבים שינו את יחסם כלפיי מאד, וחברים וותיקים ואף משפחה קרובה הפכו לזרים ומנוכרים במקרה הטוב, ולאויבים מרים במקרה הפחות טוב. עלינו לחזק איש את רעהו ולא להתייאש, חזק חזק ונתחזק!
"חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ וּבְעַד עָרֵי אֱלֹהֵינוּ וַייָ יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו" (ש"ב י, יב).
בסדר גמור.
תודה לך תלמיד הרמבם על התשובה המפורטת, באמת את יודע לענות לעניין.