אם יורשה לי להוסיף, רבנו פוסק בהלכות חמץ ומצה (ז, ט): "לא יפחתו לו מארבעה כוסות: שיעור כל כוס מהן רביעית", והיה אחד שבדק מהו שיעור רביעית בכוס חד פעמית רגילה, ומצא שהוא שיעור של חצי כוס חד פעמית רגילה.
חשוב גם לציין שאין צורך שכל הרביעית תהיה יין, אלא מספיק שרק רבע ממנה יהיה יין חי יבש, וכל השאר מים, כלומר רבע-רביעית יין, ושלוש-רביעיות מים (וזכורני שדנו בזה כאן בפורום באחד האשכולות). ולמה אני מזכיר זאת? לשני טעמים, האחד כדי לזכור שרק יין יבש שאינו מבושל או מסוכר יוצא בו ידי חובת ארבע כוסות בליל הסדר, וכן מי שקשה לו לשתות יין יבש, יכול למזוג כמות קטנה מאד ולהוסיף עליה רוב מים, ועדיין יצא ידי חובה ויקיים את המצוה בשלמות.
יין דדרי על חד תלת -- כלומר שהוא שלושה רבעים מים ורביעית יין, הוא בגדר יין, הדגש של רבנו כאן באמרוֹ "יין חי" הוא על כך שהיין לא יהיה מבושל, וראיה מההלכה הזו שהבאת עצמה: "שתה ארבעה כוסות מזוגין" וכו', כלומר ברור הוא לרבנו שהרביעית הזו שאדם חייב בה היא יין מזוג, ולא חי ממש.
רבנו פוסק בהלכות שבת (כט, טו): "וכן שמרים שנתן עליהן מים, אף-על-פי שיש בהן טעם יין – אין מקדשין עליהן. במה דברים אמורים? בשנתן על השמרים שלושה מים והוציא פחות מארבעה, אבל אם הוציא ארבעה הרי זה יין מזוג, ומקדשין עליו".
למדנו אפוא, כי אם היחס בין היין למים הוא 1 ל- 3 – כשר לקידוש. כלומר, אפילו אם היין מהווה רק רבע מכלל הכוס, ושלושת רבעי הכוס הנותרים הם מים – כשר לקידוש. ויש לדבר משמעות רבה בשתיית ארבע (או חמש) כוסות יין בליל הסדר, כי אנו מחויבים לשתות בכל כוס רביעית שהיא חצי כוס חד-פעמית קטנה. ונמצא, שיכול אדם למלא שמינית כוס חד-פעמית ביין חי, ושלוש שמיניות במים – ויצא ידי חובת כוס יין בליל הסדר. והוא הדין לקידוש בליל שבת.
ובתלמוד (עירובין כט ע"ב): "ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: כוס של ברכה צריך שיהא בו רובע רביעית [=יין], כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית [=סך הכוס כולה]. וכדרבא, דאמר רבא: כל חמרא דלא דרי על חד תלת מיא - לאו חמרא הוא".
ושם (בבא בתרא צו ע"ב): "אחרים אומרים: שמרים שיש בהם טעם יין – מברך עליהן בורא פרי הגפן. רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: אין הלכה כאחרים. אמר רבא: דכולי עלמא, רמא תלתא ואתא ארבעה – חמרא הוא; רבא לטעמיה, דאמר רבא: כל חמרא דלא דרי על חד תלת מיא – לאו חמרא הוא".
אמנם, אם מוזגים את היין ביחס של חלק אחד יין ושלושת חלקי מים, יש לשים לב שהיין איכותי ולא נמהל במים, ולא אתפלא אם רוב היינות עד חמשים שקלים מהולים במים.
1) כדי לדעת מה יעשה ישראל, האם אנחנו יודעים כמה זה בגרם? (רוב המאזניים אינם מודדים סנטימטרים מעוקבים, אלא עושים מדידה של גרם)
2) כתבת: "כ-75 סמ"ק" - האם זה אומר כי על פי הרמב"ם אין כמות מדויקת, אבל רק כמות משוער? אם כך, מדוע?
Thank you very much.
אם יורשה לי להוסיף, רבנו פוסק בהלכות חמץ ומצה (ז, ט): "לא יפחתו לו מארבעה כוסות: שיעור כל כוס מהן רביעית", והיה אחד שבדק מהו שיעור רביעית בכוס חד פעמית רגילה, ומצא שהוא שיעור של חצי כוס חד פעמית רגילה.
חשוב גם לציין שאין צורך שכל הרביעית תהיה יין, אלא מספיק שרק רבע ממנה יהיה יין חי יבש, וכל השאר מים, כלומר רבע-רביעית יין, ושלוש-רביעיות מים (וזכורני שדנו בזה כאן בפורום באחד האשכולות). ולמה אני מזכיר זאת? לשני טעמים, האחד כדי לזכור שרק יין יבש שאינו מבושל או מסוכר יוצא בו ידי חובת ארבע כוסות בליל הסדר, וכן מי שקשה לו לשתות יין יבש, יכול למזוג כמות קטנה מאד ולהוסיף עליה רוב מים, ועדיין יצא ידי חובה ויקיים את המצוה בשלמות.
יין דדרי על חד תלת -- כלומר שהוא שלושה רבעים מים ורביעית יין, הוא בגדר יין, הדגש של רבנו כאן באמרוֹ "יין חי" הוא על כך שהיין לא יהיה מבושל, וראיה מההלכה הזו שהבאת עצמה: "שתה ארבעה כוסות מזוגין" וכו', כלומר ברור הוא לרבנו שהרביעית הזו שאדם חייב בה היא יין מזוג, ולא חי ממש.
והנה הדברים שכתבנו באשכול אחר, בנושא: "היין הכשר לקידוש" (סעיף ג):
רבנו פוסק בהלכות שבת (כט, טו): "וכן שמרים שנתן עליהן מים, אף-על-פי שיש בהן טעם יין – אין מקדשין עליהן. במה דברים אמורים? בשנתן על השמרים שלושה מים והוציא פחות מארבעה, אבל אם הוציא ארבעה הרי זה יין מזוג, ומקדשין עליו".
למדנו אפוא, כי אם היחס בין היין למים הוא 1 ל- 3 – כשר לקידוש. כלומר, אפילו אם היין מהווה רק רבע מכלל הכוס, ושלושת רבעי הכוס הנותרים הם מים – כשר לקידוש. ויש לדבר משמעות רבה בשתיית ארבע (או חמש) כוסות יין בליל הסדר, כי אנו מחויבים לשתות בכל כוס רביעית שהיא חצי כוס חד-פעמית קטנה. ונמצא, שיכול אדם למלא שמינית כוס חד-פעמית ביין חי, ושלוש שמיניות במים – ויצא ידי חובת כוס יין בליל הסדר. והוא הדין לקידוש בליל שבת.
ובתלמוד (עירובין כט ע"ב): "ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: כוס של ברכה צריך שיהא בו רובע רביעית [=יין], כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית [=סך הכוס כולה]. וכדרבא, דאמר רבא: כל חמרא דלא דרי על חד תלת מיא - לאו חמרא הוא".
ושם (בבא בתרא צו ע"ב): "אחרים אומרים: שמרים שיש בהם טעם יין – מברך עליהן בורא פרי הגפן. רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: אין הלכה כאחרים. אמר רבא: דכולי עלמא, רמא תלתא ואתא ארבעה – חמרא הוא; רבא לטעמיה, דאמר רבא: כל חמרא דלא דרי על חד תלת מיא – לאו חמרא הוא".
אמנם, אם מוזגים את היין ביחס של חלק אחד יין ושלושת חלקי מים, יש לשים לב שהיין איכותי ולא נמהל במים, ולא אתפלא אם רוב היינות עד חמשים שקלים מהולים במים.
שלום! משום מה, כמה מהתשובות בשרשור זה נעלמו (אולי רק אצלי). לכן ארצה לשוב ולשאול - כמה זה שיעור רביעית בסמ"ק? ומניין לנו זאת?
תודה רבה!
שלום! משום מה, כמה מהתשובות בשרשור זה נעלמו (אולי רק אצלי). לכן ארצה לשוב ולשאול - כמה זה שיעור רביעית בסמ"ק? ומניין לנו זאת?
תודה רבה!
כחצי כוס חד פעמים רגילה, זהו רביעית לפי החישובים שחישבו המדקדקים למיניהם.
מאין אנו יודעים זאת?
ראה הלכות תפילה (טו, ו):
"וכמה היא רביעית? אצבעיים על אצבעיים על רום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע. וזה האצבע שמושחין בו בכל התורה כולה, הוא הגודל; והוא הנקרא בוהן יד".