1) מה היה הרמב"ם חושב, מנקודת מבט פילוסופית (וגם הלכתית), על אותם אנשים שבוחרים להיות צמחוניים מסיבות "מוסריות"?
1א) האם זה היה משנה לו אם האנשים האלה הם יהודים או גויים?
2) לפי השקפת הרמב"ם, האם הימנעות מאכילת מזון מבעלי חיים, דרך טובה לטפח חמלה?
2א) האם תשובתו כאן תהיה זהה לגבי יהודים או גויים, או שמא תהיה שונה?
אומר שוב ואולי הפעם אצליח להסביר את עצמי, כוונת רבנו לבקר את אלה ששומרים על הבריאות לשם הנאת גופם (צמחונים וכיו"ב), והוא מבקר אותם מכיוון שהם אינם שונים בהרבה מאלה שמעדיפים את הנאת המאכל והתאוות, כי גם אלה וגם אלה בחרו בהנאה.
אני חושב שמורי אדיר אומר את אותו הדבר. הן הדוניסט והן האדם המתמקד לחלוטין בבריאות הגוף, הן זהים, משום ששניהם מכוונים את מעשיהם לקראת קץ שאינו המטרה האנושית האמיתית.
למיטב הבנתי רבנו מבקר בפסקה לעיל את הטבעונים והצמחונים למיניהם אשר מקדשים את הבריאות לשם הבריאות, והוא למעשה אומר שהם אינם שונים כמעט במאומה מהתאוותנים, כי כמו שהתאוותנים מעדיפים את הנאת המאכל והמשקה וריבויים -- כך הטבעונים או הצמחונים מעדיפים את הנאת הבריאות, כך שאין למעשה כמעט שום הבדל ביניהם כי שניהם מעדיפים את הנאת הגוף, כל אחד מכיוונו הוא.
אם יורשה לי להוסיף, אצרף את דברי רבנו בהקדמתו למסכת אבות (עמ' רנו):
"ואפשר שתהיה הנהגתו [של האדם] תמיד לפי התועלת [הרפואית והבריאותית] כמו שביארנו, אלא שעושה מטרת בריאות גופו ושלומו מן המחלות בלבד, ואין זו מעלה, לפי שכמו שהעדיף זה הנאת הבריאות -- כך העדיף האחר הנאת המאכל או הנאת התשמיש, וכולם אין תכלית אמתית למעשיהם".