מאמרי עיון ומחקר

ייחודם של מאמרים אלה הוא באמירת האמת, האמת שכה רבים חוששים לאמרה מפני שטובות העולם הזה חשובות להם יותר או מפני שאינם מכירים בערך האמת – לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו... רוב אנשי הדת התרחקו מאד מהאמת, וכמו שהרמב"ם אומר באגרתו לתלמידו ר' יוסף: (עמ' קלא): "ורוב אנשי הדת מבעלי השׂררה הללו כאשר הדבר קשור בשררה נעלמת יראת שמים", וכאמור בירמיה (ב, ח): "וְתוֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי".

הרב קאפח - מעוצב.jpg

דעת הרמב"ם בטוויית חצי חוט תכלת בציצית

מאת הרב מיכאל חימי

במאמר זה אנו דנים בשאלה: האם יש לצבוע את כל חוט הציצית בתכלת או רק את חציו, ריבוי השיטות בעניין מעלה את הרושם ששיטת הרמב"ם אינה מובנת או דחוקה, ולכן יש לפסוק בסוגיה זו שלא כהרמב"ם, וכפי שפסקו כמה חכמים בזמנינו. אולם, במאמר זה יתברר שוב, שפסק הרמב"ם הוא פשוטו של תלמוד ואף פשוטו של הספרי.

הרב הרצוג זיהה את חלזון התכלת עם הסגולית

יהדות תימן - עדה שלמה של בני תורה

מאת הרב עמרם עוזרי

אחד מגדולי חוקרי יהדות תימן, פרופ' שלמה דב גויטיין, כתב על יהדות תימן את המילים הבאות:

העדה הזאת היא היהודית שבכל העדות היהודיות. היא לא הלכה לגלות ולא הורקה מכלי אל כלי מאז תקופת התלמוד. ארץ תימן מכורתה, היא מבצר השמיות הטהורה, כפי שכינה אותה התייר הגדול יוסף הלוי. שפת הדבור של יהודי תימן היא אולי השפה השמית הטהורה ביותר הקיימת כיום. מבטאם העברי הוא הצח ביותר. למוד התורה, המשנה והרמב"ם, מנורת המאור וכיו"ב הוא נפוץ ומצוי יותר מבכל עדה אחרת, והוא יוצר טיפוס של משכיל עממי שהסב לתימני את התואר של "ליטבק המזרח" שהיה נכון אלמלי היה בולט בו קו חסידי מובהק החסר בליטבק הצפוני. המבנה הסוציאלי של תימן, אשר הקצה ליהודים את המקום של קסטה של בעלי מלאכה, גרם לאורח חיים דומה לשל אבותינו בתקופת התלמוד. ואני עדיין סבור, והחקירות האחרונות של הא' סקוט וחבריו אשרו לי את זאת, כי גם מן הצד הגזעי – אם הצד הזה ניתן בכלל לחקירה מדעית – הם יהודי תימן הקרובים ביותר לאבותינו הראשונים. ראויה אפוא העדה התימנית שחקירתה תשמש התחלה ודוגמא לאתנולוגיה של שבטי ישראל.

הרב קאפח - מעוצב.jpg

ירחי כלה בהליכות עם ישראל

תמונה למאמרו של מלמד.jpg

שו"ת ג

כתב-יד ברלין 579 .Ms. Or. Quart, דף 188א

שלושה שו"תים במחשבת הרמב"ם למשכיל תימני בלתי נודע

מאת ד"ר אורי מלמד

משכיל בלתי נודע בשם יחיא בן דאוד אַלתֻּרְכִּי, שחי בתימן במפנה המאות הי"ח והי"ט הוסיף הערות-שוליים והגהות מרובות לכתב-יד של 'מורה הנבוכים' לרמב"ם (1138–1204) בערבית באותיות עבריות שהיה בבעלותו. הוא נעזר לשם כך בעותק מתרגומו העברי של שמואל אבן תיבון (1150–1230). לאחר תיאור ממצה של כתב-יד זה ותכולתו, נעשה ניסיון לשרטט קווי זהות לגבי מיהותו של אותו משכיל תימני ולגבי תקופת פעילותו. בין כל ההערות שבכתב-היד נמצאו שלושה שו"תים שהופנו אל אותו חכם תימני. הוא העתיק אותם בשוליים וצרף להם את תשובותיו. שלושת השו"תים הללו נדפסים כאן לראשונה בלשונות המקור, בצירוף תרגום עברי לאלה מהם שנכתבו בערבית ובליווי הערות מחקריות ודיונים מפורטים לגבי כל שו"ת ושו"ת. השואלים עלומי השמות היו יהודי אחד ושני מוסלמים, ולכן השו"ת הראשון כולו בעברית, ואילו השניים האחרים בלשון הערבית. השאלות שנשאלו הם:

א) אם יש ספק אצל חכמי ישראל בדבר העיסוק בפילוסופיה, מה הנימוק ללימוד בספר מוה"נ? ב) מה ההסבר למציאות המלאכים ולאופן היווצרותם? ג) מדוע המקרא מייחס לאל ולבני ישראל מערכת יחסים של אב, אם ובנים? הלא אין הגשמה גדולה מזאת ביחס לאל?!

מהו תרגום המילה "אַצְּל" בפירוש המשנה להרמב"ם:

כלל או עיקר?

מאת אדיר דחוח-הלוי

מבוא – אגרוף מחקרי

בערך בשנת תשס"ה ביקשתי לכתוב את עבודת-הגמר לתואר-השני בנושא "כללי הרמב"ם בפירושו למשנה". נושא העבודה עורר משום מה התנגדות בקרב חוקרי המחלקה לתלמוד באוניברסיטת בר-אילן, והייתי זקוק נואשות לגיבוי מחוקר בכיר כדי לאשר את הצעת-המחקר. פניתי לאחד מהחוקרים הבכירים בתחום והוא השיב באִבחת פה: "מי בכלל אמר לך שמדובר בכללים?! הרי כל מתרגמי פירוש המשנה להרמב"ם תרגמו עיקרים!". האגרוף המחקרי שניחת עלי כשקיבלתי דברים אלה היה קשה מנשוא, שהרי הייתי אז בראשית דרכי המחקרית ולכל מילה, ואפילו לכל הינד ראש או עפעף מאת חוקר כזה או אחר, הייתה משמעות מעודדת או מאכזבת בעבורי...

הקדמה לפירוש המשנה - צילום כת'י עמוד ראש
דף מפירוש המשנה.jpg

תרגום המלה "אַצְּל" בספר-המצוות להרמב"ם

מאת אדיר דחוח-הלוי

מבוא

זכורני לפני כעשר שנים כאשר נכחתי בהרצאה של אחד מידועני חוקרי הרמב"ם, שמעתי את המרצה הבכיר חוזר שוב ושוב על המלה "שורשים" כאשר הוא מתייחס ומתאר את כללי הרמב"ם בספר-המצוות. בשורש הראשון הרמב"ם אומר כך, בשורש השני הרמב"ם אומר כך, וכיו"ב. סמנטיקה זו צרמה לאוזניי, מפני שחזרה על עצמה שוב ושוב, כביכול ניסה המרצה להצהיר שוב ושוב על דעתו שהתרגום הנכון למלה "אַצְּל" בספר-המצוות הוא "שורש" ולא חס וחלילה "כלל".

התעלמותו המוחלטת מאפשרויות תרגום אחרות, ודבקותו המתמיהה בתרגום ישן לא מדויק ולא רלבנטי, עוררה בי יוזמה להוכיח את צדקת תרגומו של מָרי יוסף קאפח זצ"ל. אין לי ספק כי גאוות האקדמיה, גזענות בכיריה וריחוקם מהאמת, הם הגורמים המרכזיים לדבקותו של אותו חוקר בכיר וחוקרים רבים אחרים בתרגומים מסורבלים וחסרי מעוף. תחושתי היא, שהם אינם מוכנים להודות בצדקתו של מָרי בגאונותו ובקיאותו, מפני שזו מטילה אור בהיר על שקריהם הגזעניים, ועלולה לערער את יוקרתם ומעמדם הבנויים מבוססים ונשענים בראש ובראשונה על ארצות מוצאם האדומיות הטמאות...

"כטל מים" וזיקתו לזריחת מחשבת האמת

מאת אדיר דחוח-הלוי

 

ברשימה הבאה לקמן, נעיין במאמר מדרשי מסוים שנכתב על-ידי חז"ל, ובו תיארו, כפי שראו בעיני רוחם, את אופני הפעולה של המן בחָרשו רעה להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים. העיון במדרש נועד לשפוך אור על הרעיון שעומד מאחורי מנהג שנהגו בו יהודי-תימן בעת הלוויה. המנהג הוא אמירת קינה בנעימת-בוכים בנוסח "אהוב ירחמו שוכן שמים" וכו', בעת לוויית המת למנוחת-עולם. נפתח אפוא בציטוט המקור ממגילת-אסתר שאליו מתייחס המדרש:

וַיַּרְא הָמָן כִּי אֵין מָרְדֳּכַי כֹּרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה: וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹח יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ [...] וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ [...] בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן בִּשְׁנַת שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים-עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר"...

זריחה.jpg
תצלום פיוט מעובד.jpg

פיוט לליל הסדר לר' שלם אלשבזי - מתוך תכלאל בכתיבת ידו

מאת ד"ר אורי מלמד

לבד משִּׁמעו המפורסם של ר' שלם אלשבזי (1619–1679+) [להלן: הרש"ש] כגדול משוררי תימן לדורותיהם, וכפרשן התורה (מדרש "חֶמְדַּת יָמִים") וההפטריות, עוד נודע הוא כמעתיק מיומן של ספרי קודש שונים וביניהם סידורי תפילה כמנהג תימן (ה"תִּכְּלַאל"). מנהגו היה לשלב פיוטי קודש למועדים וסליחות לימים הנוראים בתוך אותם סידורים שהעתיק במדורות המתאימים לכך.

 

במלאות ארבע מאות שנים להולדתו של המשורר שמחים אנו לפרסם להלן לראשונה פיוט קודש אחד בלתי נודע לחג הפסח ולליל הסדר, בבחינת "מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים, וכל המרבה לספר ביציאת מצרים – הרי זה משובח" (מתוך נוסח ההגדה).

 

בתוך תִּכְּלַאל שהובא מתימן נמצאו תשעה-עשר פיוטים וסליחות. התכלאל מכיל שלוש מאות ושניים עמודים. בכל עמוד עשרים שורות. הוא כולל את כל תפילות השנה ועניינים נוספים אחרים. אין בו קולופון, ואין כל רמז לשם כותבו או לשנת כתיבתו. בבדיקה פליאוגראפית מעמיקה נמצאו בתכלאל זה כל המאפיינים הנמצאים גם בשאר כתביו האוטוגראפיים של הרש"ש. על כן נקבע בוודאות, שתכלאל זה נכתב ונערך בידי המשורר הנודע.

אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה.

ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי מרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה: "שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!