מאמרי עיון ומחקר

ייחודם של מאמרים אלה הוא באמירת האמת, האמת שכה רבים חוששים לאמרה מפני שטובות העולם הזה חשובות להם יותר או מפני שאינם מכירים בערך האמת – לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו... רוב אנשי הדת התרחקו מאד מהאמת, וכמו שהרמב"ם אומר באגרתו לתלמידו ר' יוסף: (עמ' קלא): "ורוב אנשי הדת מבעלי השׂררה הללו כאשר הדבר קשור בשררה נעלמת יראת שמים", וכאמור בירמיה (ב, ח): "וְתוֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי".

הרב קאפח - מעוצב.jpg

פסיקת הלכה למעשה לפי משנה תורה להרמב"ם

מאת אדיר דחוח-הלוי

אחד הנושאים החשובים ביותר בעיסוק במשנת הרמב"ם הוא פסיקת הלכה למעשה מתוך ספרו הגדול משנה תורה. מקובל לחשוב בימינו שהרמב"ם לא כתב את ספרו הלכה למעשה או שלא ניתן בפועל לפסוק הלכה מתוך ספרו. דוגמה להלך רוח זה ניתן למצוא בהקדמתו של הרב ע' שטיינזלץ למשנה תורה שיצא לאחרונה לאור עם ביאורו, וזה לשונו: "אף שמשנה תורה נועד במקורו להיות ספר הלכה למעשה, ואף שהרוב המוחלט של פסקיו התקבל להלכה, מכל מקום אין הלומד בן זמננו יכול לסמוך עליו למעשה, עד שיידע ביחס לכל פסק ברמב"ם כיצד נוהגים בו הלכה למעשה". במאמרינו זה אנו מתכוונים לברר האם לדעת הרמב"ם ופוסקים רבים אחרים ניתן לפסוק הלכה מתוך ספרו, דומני שאם היו מראים לרמב"ם את הפסקה הזו של הרב שטיינזלץ הוא היה דוחה אותה בשתי ידיו, שהרי מה ערך יש לספר פסיקה אם אינו משמש בפועל כספר פסיקה? והלא זו הייתה מטרתו של הרמב"ם שספרו ישמש כספר פסיקה. מדוע אפוא התעלמו חכמי זמננו משאיפתו המוצהרת של הרמב"ם? מדוע כופפו את פסיקת הרמב"ם לפסיקות חכמים מאוחרים? ואף ביטלו אותה לחלוטין מכח מנהגים שונים ומשונים?

כתיבת חידושי הלכה במשנת הרמב"ם - המהפכנות

שבשמרנות

מאת אדיר דחוח-הלוי

אחד הנושאים המהותיים ביותר במשנת הרמב"ם הוא השקפתו בשאלת התרחבות הכתיבה ההלכתית. השקפת הרמב"ם בנושא זה מנוגדת להשקפת חכמי אשכנז וחכמי ספרד שאימצו את גישת האשכנזים ברבות השנים. לדעתי, נושא זה הוא הראש והיסוד לתהום העמוקה המפרידה בין משנת הרמב"ם בהשקפה ובפסיקה לבין שיטות חכמי אשכנז וספרד. משמעויותיה העמוקות של מחלוקת זו נותנות את אותותיהן בכל צעד ושעל בחיי היום יום של האדם היהודי בימינו. במאמר זה נציג את משנת הרמב"ם בנושא זה, ונבחן את תוצאות מחלוקת זו על העם היהודי לדורותיו.

Leather Bound Books
Church Candles

עילוי נשמות לדעת הרמב"ם – הזיה או מציאות

מאת אדיר דחוח-הלוי

בעולם הדתי בימינו נפוץ מאד מטבע הלשון "לעילוי נשמת" או בקיצור "לע"נ". מי שמצוי בתוך העולם הדתי ודאי מכיר את הביטוי הזה הואיל והוא הפך להיות אחת מאושיות הדת בימינו. אנו מוצאים ביטוי זה על גבי פרוכות, ארונות וסידורים שנתרמים לבית הכנסת, על גבי הנצחות או מזכרות שנעשות לכבודו של מת מסוים, כאשר בתחתית הברכה או התפילה שנדפסה נכתב: "לע"נ פלוני אלמוני". כמו כן, כאשר אנו מגיעים להלוויה או לבתי אבלים, אין רב שלא פותח או מסיים את "דברי התורה" שלו באמירת "ויהיו הדברים לע"נ המנוח או המנוחה". גם כאשר נפטר רב גדול אנו שומעים כי משפחת הנפטר מבקשת מהציבור שיתפללו לעילוי נשמתו, וגם בכנסים שעושים לזכרו שנים רבות לאחר מכן, מציינים שהכנס הוא לעילוי נשמת אותו רב גדול. מהו אותו "לעילוי נשמת"? האם יש לנו יכולת להשפיע על המתים? האם יש לנו יכולת "להעלות" אותם ממקום שפל למקום נכבד? האם יש לנו את היכולת להֵיטיב עמם?

על סידור הרמב"ם, חֵי העולמים וייחוד השם

מאת אדיר דחוח-הלוי

אחד הנושאים החשובים במשנת הרמב"ם הוא הבנת הלומד או המתפלל את המילים שהוא מוציא מפיו, וכפי שכתב רבנו בספרו "מורה הנבוכים" (ג, נא): "וכל זמן שאתה עושה מצוה, [אם] אתה עושה אותה באבריך כמי שחופר גומה בקרקע או חוטב עצים מן היער, מבלי להתבונן בעניין אותו המעשה, ולא ממי בא ולא מה תכליתו, אל תחשוב שהגעת אל התכלית, אלא תהיה אז קרוב למי שנאמר בהם "קָרוֹב אַתָּה בְּפִיהֶם וְרָחוֹק מִכִּלְיוֹתֵיהֶם" (ירמיה יב, ב). את דברינו הפעם נייחד לניקוד המילה "חי", הנאמרת בתפילה בחתימת ברכת "ברוך שאמר" ובברכת "ישתבח", וכן בברכת "בורא נפשות".

Church Candles
מארי.jpg

התפוררות דיני האבילות

שתקנו חז"ל

מאת אדיר דחוח-הלוי

במאמר זה, אנו מבקשים להתחקות אחר כמה מדיני המשנה והתלמוד שנכחדו במהלך הדורות. זכורני כאשר למדתי הלכות אבילות שוחחתי עם אחד מרבני הכולל וסיפרתי לו על לימודיי. הרב טרח להדגיש בפניי "עליך לדעת אדיר, כי מה שלומדים בהלכות אבילות זה לא מה שעושים בפועל", ואכן, דיני משנה ותלמוד לא מעטים נמחקו מהנהגת האבילות בפועל ולעתים אף מספרי ההלכה. תופעה זו תמוהה מאד, הרי לא מדובר כאן במנהגים מקומיים שאינם מחייבים את כלל עם ישראל, מדובר כאן בדינים שתקנו חז"ל! שכח חיובם שריר וקיים ומקיף את כלל עם ישראל לדורי דורות! מטרתנו במאמר זה, לרכז ולנתח כמה מדיני המשנה והתלמוד שנשכחו או שהושכחו, באמצעות עיון בהלכות אֵבֶל להרמב"ם שכידוע נאמן הוא לאמת ולכללי הפסיקה והמחשבה התלמודיים. נציג את הדינים לפי סדר הלכות אבל להרמב"ם, נצטט מעט מהפוסקים שהתייחסו לדינים אלה, ונדון בכל אחד כפי יכולתנו.

דעת הרה"ג יוסף קאפח

על השירה והזמר

מאת הרב מיכאל חימי

בקובץ "כתבים", חלק ב, עמ' 914 ואילך, הרב יוסף קאפח זצ"ל מבטא את אכזבתו העמוקה מן ההתייחסות הרדודה בתקופתנו לשירה ולזמר ותכניהם בהשוואה להכרתו את מסורת תימן בדור הקודם, ששירתה הייתה רבת תוכן ומשמעות ואילו שירת ימינו היא שירת ליצנות שיש בה רק התעוררות נפש הבהמית ותו לא. חושבני שכל אדם בר מעלה היה מצטרף לדברי הביקורת הללו, ואכן ראוי לשפר את הרמה הרוחנית ותוכן השירים וכוונתם לשם שמים. אולם בדברי פתיחה אלו אני מבקש לעורר רק על העניינים ההלכתיים במאמרו של הרב קאפח. הביקורת ההלכתית הראשונה של הרב קאפח היא שלא רק ששירי חולין נאסרו, אלא אף יש איסור לשיר פסוקים, כמו שנאמר בתלמוד...

שרטוט בגוויל - גדרי שיטות הרמב"ם והשו"ע

מאת הרב מיכאל חימי

בעקבות ההתעוררות הנרחבת והמבורכת לחזור למנהג אבות ולהשתמש בגוויל ובקלף המעובדים בעפצים כדינא דתלמודא. החל דיון לגבי צורת השרטוט בגווילים המיועדים לכתיבת סת"ם. מפני שאת יריעות הגוויל משרטטים אמנם במרצע ונעשה חריץ שוקע, אולם אם פעם היו מחליקים את פני הגוויל באבן חלקה, כיום אחר השרטוט נותנים את היריעות לתוך מכבש (הנקרא בלעז "פרעס") כדי לדקק ולהחליק את העור שיהיה נוח לכתיבה, ומחמת כן החריץ נעשה פחות עמוק, ולפעמים מתיישר החריץ לגמרי עם העור, אולם חשוב מאד להדגיש: בכל מקרה, תמיד, קווי השרטוט ברורים מאד מחמת הצבע של הגוויל שהצטמצם למקום החריץ מחמת הלחץ של השרטוט וה"פרעס", והשרטוט ניכר וקיים לעולם בצבע שאין בו ממשות. השאלה היא האם במקרה כזה יש בזה חשש להלכה מאחר שאינו חריץ שוקע, וכן האם יש חשש מצד שרטוט בצבע. אגב, תופעה זו של צבע השרטוט העמוק במראהו מצבע הגוויל קורת גם כשמשרטטים בעוד הגוויל לח ואינה תופעה חדשה.

מבט למיסטיקה, לאסטרולוגיה ול"כתר מלכות" לאורו של הרמב"ם

מאת אדיר דחוח-הלוי

מאמר זה בוחן את דעת הרמב"ם ביחס לענייני המיסטיקה והאסטרולוגיה שנפש ההמון כה מחמדתן ומחבּבתן, המלחמה שהרמב"ם קידש כנגד אותן אמונות תהו שלא יועילו ולא יצילו הינה עקבית, חד-משמעית, מפורשת וחריפה. הראש והראשון ללוחמים בעבודה הזרה היה אברהם אבינו, ובהשראתו קידש הרמב"ם מלחמה כנגד העבודה הזרה על כל ענפיה וענפי ענפיה שהם כמובן כל ענייני המיסטיקה, הסגולות, הקמיעות, ושאר אמונות ההבל. לצערי הרב, לא אחת נתקלתי בהערה של מָרי יוסף קאפח ב"מורה הנבוכים", אשר בה הוא מפנה לעיין בספרו "הליכות תימן", ושם הוא מתאר כיצד היו אבותינו בתימן שקועים עד צוואר ברבות מן ההזיות הללו. צר לי על כך, אך נראה שגם בתימן לא מעטים ריחפו בריק מחשבתי, נעדר אור דעת והשקפות נכונות, רבנים והמון כאחד. ובכל מקום שנוגע בענייני עבודה זרה, אין לרחוש כבוד לשום זקן או זקנה, ולשום מארי או מקובל, ויהיה מפורסם ונערץ ככל שיהיה. כי זו דרכו של רבנו, שהאמת ורק האמת הניעה אותו לפעול את פעולותיו האדירות.

גלגל המזלות שהתגלה בבית-הכנסת בבית אלפא.

כשרות הדיו לסת"ם

מאת הרב מיכאל חימי

"המאמר עוסק בהרכב חומרי הדיו לפי הרמב"ם בהקבלה לשיטת ר"ת וההשלכות המעשיות על סוגי "הדיו הברזלית" שבזמנינו, מה הם החומרים והאופנים המעכבים בהכנת הדיו, וכן על המותג "דיו לנצח".

רקיקי דיו של עשן

דעת הרמב"ם והשו"ע בעניין כתיבת 'למנצח בנגינות' על קלף בצורת מנורה

מאת הרב מיכאל חימי

המאמר עוסק בשיטות הפוסקים ובפרט בשיטת הרמב"ם באיזה אופן מותר לכתוב את המזמור למנצח בנגינות על קלף בצורת המנורה.

אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה.

ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי מרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה: "שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!