פנינים מדברי רס"ג - א

מתוך פירושו למשלי

מאת אדיר דחוח-הלוי

Image by Alexander Andrews

"הֲלֹא חָכְמָה תִקְרָא וּתְבוּנָה תִּתֵּן קוֹלָהּ, בְּרֹאשׁ מְרוֹמִים עֲלֵי דָרֶךְ בֵּית נְתִיבוֹת נִצָּבָה, לְיַד שְׁעָרִים לְפִי קָרֶת מְבוֹא פְתָחִים תָּרֹנָּה" (מש' ח, א–ג), ופירש שם רס"ג:


"אמר [שלמה] תחילה: 'בְּרֹאשׁ מְרוֹמִים' ואחר-כך אמר: 'לְיַד שְׁעָרִים', וכוונתו בכך כי החכמה רואֶה אותה התלמיד תחילה רחוקה ממנו כאילו היא בראש מרומים, וכאשר ישתדל בה תהיה קלה בעיניו עד שתהיה כדבר המונח לפניו על הארץ. וכבר אמר ה' יתברך ויתעלה שאין החכמה רחוקה, והוא אמרוֹ: 'לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא' [דב' ל, יא], ואמר שלמה שהיא רחוקה: 'אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי' [קה' ז, כג], ואין סתירה בין שני הדברים, כי ללא השתדלות בה [=בחכמה] תיראה כאילו היא רחוקה, וכאשר ישתדל בה יתברר שהיא קרובה, כאמרוֹ: 'כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר [מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ' (דב' ל, יד)].


והסמיך שלמה [את הפרשה הזו העוסקת בחכמה] לפרשה [הקודמת העוסקת באשת איש זונה] אשר דבריה מרמה ואוון, אשר אין אומרם רוצה שיבוקרו דבריו ולא שייבחנו [דהיינו, לא מדובר שם רק באשת איש זונה אשר מחליקה ומפתה בלשונה, אלא בכל הרמאים והנוכלים למיניהם: שכל אלה הפושעים אינם רוצים שיבוקרו דבריהם וייבחנו. והסמיך לה לאותה הפרשה את פרשת] דברי החכמה, שכל מטרתה ותכליתה שייבחנו דבריה, ביודעה כי הבוחן [אותה, את החכמה], כל מה שֶׁיִּבְחַן יותר יתוסף בו חשק מחמת מה שמתגלה לו יותר, ולפיכך [החכמה] מכריזה: 'שִׁמְעוּ כִּי נְגִידִים אֲדַבֵּר', 'כִּי אֱמֶת יֶהְגֶּה חִכִּי', 'בְּצֶדֶק כָּל אִמְרֵי פִי' [שם, ו–ח]. והנה צדקה החכמה שכל ענייניה טהורים, והדרכה, וטוב, ויושר, ואושר, והצלחה, ונחת, וחן, וּבָרוּת, ואמת, וצדק, ומשפט, ומה שלא ייסָּפר מסוגי החסד המעלות והרוממות".


***

עוד נאמר במשלי שם (ח, י–יא): "קְחוּ מוּסָרִי וְאַל כָּסֶף וְדַעַת מֵחָרוּץ נִבְחָר, כִּי טוֹבָה חָכְמָה מִפְּנִינִים וְכָל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָהּ", ושם פירש רס"ג: "אין כוונת החכמה בזה שירכשו בה ממון [שהרי עוון גדול הוא להפוך תורת חיים לקורדום חוצבים], אלא כוונתה שיחליף האדם את ההשתדלות ברכישת ההון, בהשתדלות בלימוד החכמה ובקיום כל מה שהיא מצווה".


***

"אֲנִי חָכְמָה [...] יִרְאַת יְיָ שְׂנֹאת רָע גֵּאָה וְגָאוֹן וְדֶרֶךְ רָע וּפִי תַהְפֻּכוֹת שָׂנֵאתִי" [מש' ח, יב–יג], וכך אומר רס"ג בפירושו הקצר שם: "וכיוון שיראת ה' שונאת את הרע, לפיכך הגאווה והגסות ודרך הרע ודברי התהפוכות אני שונאתם". כלומר, החכמה שנזכרה לעיל בפסוק יב שם, שונאת את ארבעת הדברים הללו כי יראת ה' שונאת אותם.


ובפירושו הארוך שם מוסיף רס"ג: "ומי שיש בו אחד מארבעה דברים הללו חייבים בני אדם לשׂנוא אותו כאמרוֹ: 'שְׂנֹאת רָע' ואף שנאתו עבודה [=עבודת שמים!], והם: גאה וגאון ודרך-רע ופי-תהפוכות. ופירוש גאה – זחיחות לב האדם בעצמו; וגאון – גאוותו על עמו; ודרך-רע – התנהגות המביאה לידי חשד; ופי-תהפוכות – דברים בלתי ברורים ולא יציבים".


והנה לפניכם דוגמה לדברים בלתי ברורים ולא יציבים: ערוסי נשאל בשו"ת באתר מורשת האם יש שדים בעולם? והנה לפניכם תשובתו ההפכפכה: "אין עוררין שיש שדים. נחלקו הדעות ראשונים ואחרונים, אם הם יצורי ביניים בין אדם למלאך, או יצורים דמיוניים שבעלי דמיון רואים אותם בדמיונם, במצבים שונים". ודבריו בלתי ברורים ולא יציבים.


ומדוע הוא ניסחם כך? ובכן, אם יטענו כנגדו המינים האורתודוקסים שהוא כופר במציאות השדים שנזכרו בתלמוד, הוא ישיב, והלא הודיתי בקיומם בראש התשובה: "אין עוררין שיש שדים". ואם יטענו כנגדו הדרדעים שהוא מודה בעבודה-זרה ומחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא, הוא יאמר שהוא התכוון שכוונתו לומר שאין עוררין שיש שדים בדמיון ההוזים...


ועל זה נאמר: "לְהַצִּילְךָ מִדֶּרֶךְ רָע מֵאִישׁ מְדַבֵּר תַּהְפֻּכוֹת" (מש' ב, יב), ושם פירש רס"ג: "וממידותיהם המוזרות [של אנשי הרע] הם התהפוכות, אמר בזה: 'לְהַצִּילְךָ [...] מֵאִישׁ מְדַבֵּר תַּהְפֻּכוֹת' [מש' ב, י], לפי שאומֵר לך 'כן' ולא תשיג ממנו מאומה, ויֹאמר לך 'לא' ולא תסמוך על-כך [...] ואם אמרוּ מילה, אמרוהָ שקולה כדי שלא יהא בדבריהם דבר ברור כלל. וכל הדברים הללו ממה שמתעב ה' יתהדר ויתרומם, ואינו אוהב כי אם השלמות והתום והמישרים, כמו שאמר: 'תּוֹעֲבַת יְיָ עִקְּשֵׁי לֵב וּרְצוֹנוֹ תְּמִימֵי דָרֶךְ' [מש' יא, כ]".


ודבריו הנוקבים של רס"ג נאמרו בדברים בעלמא, כל-שכן וקל-וחומר בדברים שנוגעים נגיעה ישירה בעבודה-זרה, ועל-אחת-כמה-וכמה בבני אדם אשר מורים דרך לרבים ומתיימרים להורות לדרך האמת, וכך פוסק רבנו בהלכות עבודה-זרה (ב, י): "כל המודה בעבודה-זרה שהיא אמת, אף-על-פי שלא עבדהּ הרי זה מחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא".


וכידוע, האמונה בשדים הינה עבודה-זרה קדומה מאד, וכמו שאומר רבנו במורה (ג, מו):


"ודע, כי האמונה הזו התחדשה קרוב לזמנו של משה רבנו ונהו אחריה רבים, וטעו בה בני אדם, תמצא זה מפורש בשירת האזינו: 'יִזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַּ אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם' [דב' לב, יז]. וכבר ביארו חכמים עניין אמרוֹ 'לֹא אֱלֹהַּ', אמרוּ שהם לא חדלו מלעבוד נמצאים עד שעבדו דמיונות [=כלומר מרוב נהייתם אחר עבודה-זרה לנמצאים – השמש והירח וכו', התרחבה תאוותם, הסתאבה מחשבתם והשתבש דמיונם לעבוד גם דברים דמיוניים שאינם מצויים], לשון ספרי: 'לא דיין שהם עובדים חמה ולבנה כוכבים ומזלות אלא שעבדו בבואה שלהם, ובבואה שם הצל' [שם]".


***

"יְיָ קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז" (מש' ח, כב), ושם פירש רס"ג: "והפליגה החכמה ב[תיאור] רוממותה [כל פרק ח שם עוסק ברוממות החכמה], עד [שאמרה החכמה] שהיא ראשית הברואים, וכוונתה שלא נברא שום דבר כי אם בחכמה ובניהול חכם [כל הנבראים נבראו באופנים מחוכמים ומשוכללים מאד], והרי היא אם-כן ראשית הנבראים".


והוסיף ופירש רס"ג שם:


"כיוון שהעיד השֵּׂכל ונאמר בכתובים כי היוצר יתהדר ויתרומם ברא מה שברא בחכמה, כלומר [באופן] מחוכם ומושלם, נתברר בכך מה שאמר שלמה המלך על החכמה שהיא קדמה לכל הבריאה, לפי שהכל לא נברא אלא מחמתה".


לאור דברי רס"ג הללו, אין לסבור שהתורה נבראה לפני בריאת העולם כדברי פשט המדרש, אלא, כל הנבראים נבראו בחכמה ובשכלול, ולכן נאמר שה' קנה את החכמה בראשית מעשה הבריאה, כי בבריאת כל נברא ונברא שזורה חכמה מופלאה. וכך יש להבין את המדרש במסכת פסחים (נד ע"א): "שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם, ואלו הן: תורה [...] דכתיב: 'יְיָ קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ'". כמו כן, אין ספק שיש למדרש גם מטרה נוספת והיא לרומם את לימוד התורה, ולהנחיל לנו את חשיבותה ונחיצותה העצומה של תורת אמת.

הרעיונות המובאים לעיל פורסמו במסגרת ה"קול קורא" לפרסומי אור הרמב"ם הנשלחים בדוא"ל, ויש בהם גם רעיונות אשר אינם מפירוש רס"ג למשלי

01.jpg

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!